קיצור תולדותיו.
הרש"ש הקדוש, או בשמו המלא רבי שלום מזרחי דידיע שרעבי. נולד בצנעא שבתימן בשנת ת"פ - 1720 לאביו רבי יצחק שרעבי.

הילד שלום היה ילד מיוחד,שלא הסתפק בלימוד אצל המארי,ונפשו האצילה ביקשה לחדור אל ניבכי הסוד של התורה הקדושה עוד בהיותו נער רך בשנים.

לאחר מות אביו יצחק, אירע לו מקרה כשל יוסף הצדיק.
אשר השר ביקשה כי חלילה ישכב עימה, והוא סרב וקפץ מחלון הקומה השלישית של ארמון השר, ומאז נירדף ע"י אשת השר.

ולכן,ועקב כך, הוא נאלץ לברוח לארץ ישראל. ועזב את אימו ואת אחיו ואחיותיו, וצעד ברג במשך שבועיים ימים,לעבר נמל עדן שם עלה לאוניה, והחל מסעו לישראל ולירושלים עיר הקודש דרך הודו
בגדד וסוריה. שאליה, לא"י, תמיד שאף להגיע וללמוד בישיבת המקובלים בית אל שבירושלים.

בהגיעו לארץ ישראל במסע גמלים דרך סוריה, הגיע לישיבת בית אל שבירושלים בה היה הרב גדליה חיון ראש הישיבה.
בהגיעו לישיבה נותר גלמוד,צנום וחסר כל.
הרב חיון וחכמי הישיבה, חסו עליו ומינו אותו למשרתם של החכמים.
שיגיש קפה, וישטוף את ריצפת הישיבה. הוא היה מרוצה מאד, כי כי נמנע מלהתגלות.ואיש אכן לא ידע על גודל חוכמתו וידיעותיו ברזי ובניבכי תורת הקבלה והסוד.

הוא היה יושב ומתבודד לו בקרן זוית,ולא הרגישו בו,כי לא ידעו את חכמתו הרבה,וגם היה צנוע מאד ולא רצה להתגלות.

מעט מעט נתגלה אורו, והרב גדליה חיון מינה אותו לשבת איתו בראש השולחן,ולהיות יד ימינו, כמשנה לראש הישיבה.וכמחליפו.
ואכן,לאחר פטירת הרב חיון מינו אותו לראש ישיבת המקובלים בית אל בירושלים.

הוא היה איש פלאות,והיה מחולל ניסים,ועסק אך ורק בתורת הקבלה של האר"י הקדוש.

וכבר אמרו עליו חכמי הקבלה כי הרש"ש היה ניצוץ נשמתו של האר"י הקדוש ז"ל.


קטע זה מובא מספר אור הרש"ש המספר על חייו ופועלו של הרש"ש הקדוש,הנראה כאן למעלה משמאל.

שנכתב וחובר ע"י יו"ר העמותה
ע"ה - רפאל בר-שם-הי"ו.