דף הבית >> הספר קול-קורא מאת רפאל בר-שם
 
 
 
 
                       בס"ד                                                                                                                                                                                 לק"י
ותורת הסוד, מה יהא עליה???
 
 
 
קול קורא!
 
ללימוד חכמת הנסתר - הזוהר והקבלה!
להפצת חשיבותה ולימודה בדור הזה
ומוסר להשגתה
 
כאשר שכב על ערש דווי אמר הרש"ש הקדוש איש האלוקים המקובל
לבנו חזקיה יצחק זיע"א:
 
 " יודע אני שבזכות הזוהר הקדוש וכתבי הקבלה יצא עם ישראל לחירו
 ובלימוד זה תלויים גאולתנו וביאת משיח צדקנו..."
 ותורת הסוד מה יהא עליה?
 (ספר אור הרש"ש עמ’ 158)והרש"ש הקדוש.
 
 
זה החיבור לכבוד ה' ולזיכוי הרבים
מאת :
 רפאל בר-שם
ת.ד. 251
כרמיאל
 
 בעהמ"ח - "קול קורא" - הוא בעהמ"חהספר היקר והחשוב -אור הרש"ש - על חייו ופועלו
של איש עיר וקדיש המקובל האלוקי מרן הרש"ש הקדוש ר' שלום מזרחי דידיע שרעבי זצוק"ל זיע"א.
 
 הינו שו"ב, מרביץ תורה ברבים, מייסד ויו"ר עמותת, ביה"כ למדרש ותפילה אור הרש"ש,
ע"ש הרש"ש הקדוש. בכרמיאל.
 
 
 
 
תודתי נתונה בזה בהכנעה רבה ובשפלות גו
 לכבוד מורי ורבותי מרנא ורבנא המאורות הגדולים
 הגאונים חכמי הדור ופוסקי ההלכה לישראל
ולחכמי המקובלים החסידים שליט"א  
                            על שזכיתי לקבל הסכמתם לספר יקר וחשוב זה "קול קורא"
זהו צו השעה ועת רצון להשמיע ולשמוע
 
 
 
 
 
©
 
כל הזכויות אינן שמורות
    ניתן ומותר להדפיס לצלם להעתיק ולהפיץ
לזיכוי הרבים ולהגדיל תורה ולהאדירה
באישור בהפצרה ובמחילה של המחבר
 
   רפאל בר-שם
ת.ד. 251
כרמיאל
 
 
 
                              ברכת המקובל הרב בניהו יששכר שמואלי - שליט"א 
                           ראש ישיבת המקובלים "נהר-שלום" בירושלים.
 
 
 
 
 
 הסכמת המקובל הרב ע.  הדיה- שליט"א
ראש ישיבת המקובלים "בית-א"ל בירושלים.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בס"ד  
פתח דבר!
 
חיבור זה שקראתי שמו "קול קורא" בא להרים כשופר קול זעקה רמה ולקרא בשער בת רבים
ולהביא לידיעת הקורא היקר את חשיבות הלימוד בזוהר הקדוש ובחכמת הקבלה
בייחוד בדור הזה, הנחשב לדור הגאולה.
 
 ידוע הדבר כי כל נשמות ישראל נחצבו מכלל גופו של האדם הראשון, נשמות הקדושים בדורות הקודמים נחצבו ממקום גבוה בגופו, מי מהראש מי מהצואר או מן החזה, ואלה מקומות גבוהים
הרחוקים ממקור הקליפות על הארץ, שם נפלו ניצוצות הקדושה במות המלכים כידוע ליודעי ח-ן.
 ואכן כולנו נחצבנו ממנו מי ממקום גבוה ואיכותי ומי ממקום נמוך ושפל יותר, שהרי כל נשמות ישראל לדורותם מהוים כולם נשמה אחת מושלמת של האדם הראשון.
 
ופשוט להבין כי אנו הנקראים דור עיקבא דמשיחא ואשר ברור לנו כי נשמותינו נחצבו מעקביו של
האדם הראשון, משמע ממקום נחות יותר, היותר קרוב ממש למקום הקליפות, מקום נפילת ניצוצות הקדושה ממש מעקב האדם הראשון, הנוגע בארץ, ומכאן ברור שנשמות הדור הזה נוגעות במקום הקליפה שם מצויים הניצוצות שאותם אנו חייבים ובכוחינו להרים ובכך לתקן עולם במלכות שדי כפי שניצטווינו מיום בריאתינו ולכך למעשה נוצרנו לעולם.
 
 וזאת מהסיבה הפשוטה שאם אנו נמצאים ממש בתוך הקליפה אז הרי אנו נוגעים ממש בניצוצות
שנפלו שמה ומכאן פשוט שבכוחינו אנו להקימם מעפר, מתוך הקליפות, ולהביא לגאולת אימא שכינה, ולכאורה אדם יכול לשאול הרי בכח גדולי הדורות לא היה לעשות זאת עד כדי אוקמא שכינתא
 מעפרא וע"י כך להביא לגאולת ישראל? והתשובה ברורה כשמש בצהרים, שכוחינו בגין כך גדול
 מכח הקדושים הקודמים שהיו גבוהים ממקור מחצבתם ולא היו נמוכים כמונו ונוגעים בקליפות ומכאן פשוט להבין כי הדור הזה חייב בכך כי בכוחו לעשות זאת לאוקמא שכינתא מעפרא ולהביא לגאולת ישראל ולביאת משיח בב"א.
 
בספרי זה "קול קורא" באתי אני הקטן להביא ראיות חותכות וברורות לכך כי אנו בני הדור הזה
מסוגלים להביא לביאת משיח ולגאולת ישראל וליציאה מגלות לחירות ע"י שקידא ולימוד בספר הזוהר הקדוש של הרשב"י ע"ה, ובסיפרי הקבלה של האר"י הקדוש וכמוהרח"ו והרש"ש הקדוש, ע"ה זיע"א. ואין סוף לראיות התומכות בדברים שהבאתי כאן, והבאתי רק מעט מזעיר מהם, ובודאי ראה בפתיחת הספר את הסכמותיהם של גדולי המקובלים וגדולי הדור פוסקי ההלכה לישראל, שכולם גאוני וחכמי הדור הזה,שנתנו הסכמתם לאשר הבאתי בחיבורי זה היקר והחשוב, "קול קורא".ולקורא ינעם.
 
 וכל תירוץ להימנע מלימוד הזוה"ק והקבלה בתירוצים מתירוצים שונים אינו עומד כנגדם וכנגד הכתוב
בספר זה, ואין כאן מה להוסיף או לדבר, אלא לעשות לשמו יתברך ואפילו בגריסא בעלמא מועיל
ועושה רושם גדול ונחת רוח לבורא יתברך, ולאחר שיבין הקורא ויקח עימו דברים מהכתוב בספר
 זה, ויבין כי לא לחינם נולדנו ובאנו לעולם דוקא בדור הזה, שאם זכינו לחיות בדור משיח וגאולה,
איך נימנע מעצמינו זכות זו ונתכחש לרצון בוראינו, שזו היא תכלית בריאתינו.
 
 והלוקח לקח טוב זה ויקח על עצמו דף או שנים ליום של הזוה"ק וישתדל כפי כוחו בלימוד הקבלה אף בלי הבנה, כי הנשמה הקדושה מבינה, יהיה בודאי שותף לאוקמא שכינתא מעפרא ולגאולת ישראל במהרה בימינו אמן.
 
הקדמת המחבר
 
ישמע החכם ויבין הקורא, כי לקח טוב נתתי לכם, בזה החיבור הקטן מעט הכמות ורב האיכות על חיוב לימוד תורת הקבלה, להבין ולדעת הבורא יתברך ע"פ הסוד ולאוקמא
שכינתא מעפרא, לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו, ויהי נועם ה' אלוקינ
ו
 עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.
 
הנה באתי אני הקטן, שפל השפלים, בער לא ידע אשר אין בי לא חכמה ולא דעת, לא
תבונה ואף לא מע"ט, להרים כשופר קולי בשער בת רבים ולהניף את נס תורת הסוד, ולהסביר את חשיבות לימוד הזוהר הקדוש והתיקונים וקבלת האר"י ז"ל, לקרא לאחינו
בנ"י באשר הם, ע"מ שייעורו משנתם ויקיצו מתרדמתם ויאזרו עוז ויוסיפו כ"ח, להעיר 
ולעורר את האהבה עד שתחפץ.
 
ולו אחד מן הקוראים ייקח על עצמו המוסר הזה וילמד הזוהר התיקונים וקבלת האר"י ז"ל, יהא ודאי שותף להבאת הגאולה ממש ולאוקמא אימא שכינתא מעפרא, וגדול
 שכרו מאד בעולם הזה ובבא, ויהיה לה' החיבור הזה, כעץ פרי עושה פרי, ויעשה
נחת רוח לפניו יתברך..
 
ובע"ה ה' יתברך וישועתו, אשר בו בטח לבי ועליו השלכתי יהבי, הוא עדי בשמים אשר לכבודו עשיתי, ולא לכבודי, סידרתי וערכתי כאן הדברים, ואין כוונתי בזה לרווח או תמורה חלילה, וה' בוחן לבבות. וגם הבאתי מעט משיכלי הדל ומעט מעט מדעתי הדלה מאד.
 
להפצת חשיבות לימוד הזוה"ק והקבלה בדורינו זה, למען יבינו וישכילו הדוחים
והשוללים את הלימוד בתורת הח"ן, אשר היא לבדה תיפקח עיני השכל להבין ולדעת
 את בוראינו יתברך. ושלא אהיה כפוי טובה לפני בוראי, שנתן בי הכוח לזכות הרבים
, ואני עבד העושה רצון אדונו, ותו לא.
 
והוא, אבי שבשמים יתברך ויתעלה שמו לעד ולעולמי עולמים, נתן עוד יראה בלבי
 הערל וזיכני להגות בתורתו יומם ולילה, הזוהר הקדוש וקבלת האר"י ז"ל כפי כוחי והבנתי אשר
חנן אותי ה' בעניי וכאשר אין בי שכל להבין חכמתו וסודותיו וסודות תורתו יתברך.
 
 ואני העומד כאן בהשתפכות נפש, בחיל ורעדה ובתחינה רבה לאל הגדול הגיבור
והנורא, שיהיה חיבורי זה כמנחת סולת ויעלה לריח ניחוח לפניו ואל אכשל ח"ו,
 ולא תצא תקלה
תחת ידי.
 
 וזכות כמוהר"ר הרש"ש הקדוש זיע"א ושאר המקובלים זצ”ל, אשר בשדותיהם הלכתי ומפיאת השדה הנעזבת לעני וליתום ליקטתי זה החיבור, ובאורם יאירו עלינו, ויעמדו לבקש רחמי שמים על כל ישראל אחינו, ועלינו, אני וב"ב העניים וכל הנלווים אלי.
 
הנה אזרתי עוז וכ"ח כנגד השוללים והאוסרים לעסוק בחכמת הקבלה אשר זה מקרוב באו, להוציא חיבור זה של ראיות מגולות וברורות מחכמינו ז"ל, על חיוב לימוד תורת הזוהר והקבלה בכלל, ובדורינו זה בפרט.
 
דורינו זה, הוא הדור שנאמר עליו שהוא דור המסוגל להביא המשיח והגאולה, וכל זאת, מכוח השקידה על לימוד הזוה"ק, התיקונים ותורת הקבלה והסוד, לדעת רז"ל בכלל,
וחכמי הקבלה בפרט, ולדעת עיר וקדיש נחית מן שמיא כמוהר"ר האר"י ז"ל, ולדעת מקובלים אחרים זצוק"ל זיע"א.
 
 ורבים הם הראיות שהבאתי כאן, אך בודאי תקצר היריעה מאד מלהביא את כולם,
והרי הם מפוזרים, כטל אורות, בכל ספרי המקובלים, ובספרי האר"י ז"ל ותלמידו המובהק, אשר הביא לנו מפי רבו את תורתו שהיא תורת חיים, ונטע לנו את
ה"עץ-חיים", כמוהר"ר חיים ויטאל זיע"א, אשר דבריהם שפתיים יישקו ולקורא ינעם.
 
וכל זאת בא לידי והחלטתי לקחת על שכמי, זה החיבור, לאחר זכות גדולה שזכיתי ושנפלה בחלקי בע"ה יתברך ויתעלה שמו, להתבזות ולהתייסר בייסורים שונים
 והשפלות עד עפר, ובכל עלבונות למיניהם והלבנת פני ברבים. אשר באו ורחשו עלי בהכשות כואבות מכמה מבני האדם, ומהם בני תורה. על עסקי ולימודי בזוה"ק
ובקבלת האר"י.
 
ואלה באו להכישני, בעיצומו של שיעור תורה אשר אני מוסר ברבים זה שנים, בביהמ"ד
אור הרש"ש שהקמתי בעירי, והטיחו בי ושילחו לשונם עלי בפני כל קהל השומעים
 אשר הסתופפו בבית ה' לשמוע דבר תורה.
 
ולאחר מכן, הסיתו והדיחו גם אחרים ע"מ להרוס, להכשיל ולאבד שיעורי התורה
 והמוסר לקירוב לבבות, המתקיימים ע"י מזה שנים לכבוד ה' ולחושבי שמו ולבאים להסתופף בצלו.
 
 ובעשותם כן, הקדימו חכמתם ליראתם, וודאי לא היתה יראת אלוקים בקרבם, ומתהדרים באשר אין בהם. נראה לי, שע"פ התנהגותם, נוהגים בחינת ותהי יראתם
אותי מצות אנשים מלומדה.
 
 ובטוחני שאם היו מלומדי ועוסקי תורת הסוד, היו ודאי בעלי יראת חטא ושמים ולא
 היו נכשלים בעוון רכילות לשון הרע הלבנת פנים וכו', שהיא בבחינת שפיכות דמים
ממש, ולבי דואב עליהם כי עוונם כבד מנשוא.
 
אולם חביבים מאד הייסורים, ועלי היו כלנה, ותודה לאל שזכיתי לזה ולו לי זה לכפרת עוון, ובע"ה בגיבורים, מעז יצא מתוק, וחפץ ה' בידו יצלח, ואני השפל, מוחל להם
מחילה גמורה קבל עם ועידה ואין בלבי עליהם, וטוב לי כי עוניתי, למען אלמד משפטי צדקך.
 
ואף גם זאת, כתבתי חיבור זה, למען ידעו ויבינו כל אלה ושאר הטועים והמטעים
 אחרים ומפיצים ברבים כאילו מי שלומד ועוסק בחכמת הזוהר והקבלה, מביא על
עצמו חלילה ייסורים ובא לידי עניות ח"ו, וע"י כך מפילים עליהם אימה ופחד ומרחיקים ומפרידים אותם מה' יתברך ומתורתו תורת האמת.
 
ובטענות אוויליות אלו גורמים לאנשים כשרים ולבעלי תשובה יראים לבל יילעו בהאי חכמתא עילאה ולא יעאלו בשבילי דרזין ולדחיל מן חובנא ולמיעל ולקריב לאבונא
דבשמיה וארעא ולחזי ביקריה.
 
והוא יתברך, עילת העילות וסיבת הסיבות, ואשר לו הכח והממשלה, והוא המושל בכל
ובידו הכ"ח והגבורה ובידו לגדל ולחזק לכל, והוא הוא לבדו מעשיר ומעני משפיל אף
מרומם. וה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה. ואגל"א.
 
וכבר נאמר מפי החכם:
"מי שגורם שתסתלק הקבלה והחכמה מהתורה, וגורם שלא ישתדלו בהם ואומר שאין אלא פשט בתורה ובתלמוד, בודאי כאילו סותם נביעת הנהר ההוא מהגן ההוא, אוי לו
 ואוי לנפשו טוב לו שלא נברא בעולם... שנחשב לו כאילו החזיר את העולם לתוהו
 ובוהו וגרם עניות בעולם ואורך הגלות". בתיקוני הזוהר הקדוש.
 
לאור זאת, ולאחר שזכינו להקים בי"כ ובית מדרש על ציון קודשו של הרש"ש הקדוש זיע"א בכרמיאל, רואה אני את עצמי כמי שחובה עליו להשתדל ולעסוק במשנתו
לקרב את אחינו לאבינו שבשמים ולהפיץ את התורה הנשגבה הזו,ברבים, ולקיים צוואתו,שאמר:
 
"וכתבו אותם לבל תיטשו אותם כי גדולה מאד מעלתם, כמו כן הפיצו את תורת הקבלה בעם ישראל, כי גלות שכינת עוזינו, שמסרתי עצמי בשבילה, תלויה בלימוד זה...ותורת
הסוד מה יהא עליה? ". 
(ראה צוואת הרש"ש הקדוש בהמשך).
 
וזאת אעשה בע"ה יתברך וישועתו, ומצוה גדולה להפיצה ברבים בדור הזה כדי לדעת,
ללמוד וללמד, לשמור לעשות ולקיים, את כל דברי התורה ,ובכללה גם את דברי
התורה הזאת, הזוהר הקדוש וחכמת הקבלה, ח"ן ח"ן לה.
 
ולכך מצווה כל הדור הזה דור עיקבתא דמשיחא אשר מחצבו בעקבים אך כוחו לגאול השכינה ואיש כפי כוחו והשגתו בה כי לא בשמים היא.
 
ועל העוסק בתורת הפשט, תורת הניגלה לבדה, שהיא רק הלבוש, והיא החיצוניות, ומזניח את תורת הסוד הזוהר הקדוש, וקבלת האר"י ז"ל שהם הגוף עצמו והפנימיות שהיא העיקר, וידוע כי חשוב הגוף יותר מן הלבוש, על זה כבר אמרו חכמים את
 דעתם:  
 "הניעור בלילה" (פשטי התורה) ועוסק בלבושי התורה בחלק הנגלה הנקרא לילה כידוע - ואינו חפץ באור התורה, כי אור בגימטריה הוא ר"ז, היינוברזיהתורה וסודותיה, שזהו בחינת תורת ה' -שנקרא יום זה דומה כאילו דוחה את האחדות כולו ומתחייב בנפשו..."
 
...מה שאין כן אם חפץ גם בתורת הנסתר, הגם שאי אפשר לו להשיגו, על זה נאמר "כי אם בתורת ה' חפצו", וכמו שפירש האלשיך הקדוש, וכאילו השיג גם חלק זה שבתורה
כי התופס חלק מן האחדות, כאילו תופס כולו". מבעל " הכתונת פסים".
 
והנה ברוך אל עליון, אשר זיכה אותנו, מכח ההתמדה בעבודתו יתברך ומתוך יראת ה' טהורה, ואהבתו, זכינו לראות רבים מאחינו, המתחזקים וקונים יראת חטא, ומביאים
מרפא לנפשם וזוכים ליראת שמים, ושבים מעוון לאביהם, וכדברי הנביא, שובו בנים
שובבים, ארפא משובותיכם, ונעשה לו, יתברך, נחת רוח גדול בראותו בניו השבים אליו.
 
וה' הטוב ירחם, ויהיה בעזרינו ויאיר דרכינו לעסוק בתורתו באהבה וביראה, ובעשיה
 ממש ולא בדיבורי סרק, וישעה ויקבל באהבה וברצון את תפילתינו, ותהי לרצון תמיד עבודתינו לפניו, וברחמיו הרבים יחפוץ בנו וירצנו, ותחזנה עינינו בשובו הוא ושכינתו
לציון ברחמים. אמן ואמן.
 
 
 
נאום העבד לה'
רפאל בר-שם
 
 
צוואת הרש"ש הקדוש וראייתו לדורינו זה
ציטוט מספר אור הרש"ש
 
"ורבינו הקדוש, שפתיו לוחשות שפתי הצדיק שצירף צירופים וקישר קישורים כל ימיו
, בין תחתונים לעליונים עוסק בעבודה זו גם עתה בשעות וברגעים האחרונים, בשארית נשמת אפו...
 
פניו זורחות כצאת השמש בגבורתה, ותלמדיו, הגדולים אינם יודעים את נפשם ברגעים
אלו שלפני פרידה, מה יקרים הם רגעי הפרידה, רבינו לוחש בשפתיו ומחזקם ללימוד
התורה הקדושה בכלל, ולימוד הקבלה בפרט, אותו לימוד נשגב שבכוחו לקרב את הגאולה...
 
 רבינו הרש"ש מצוה אותם על ערש דווי, והתלמידים מקשיבים ברעד ויראה ודומיה מסביב רק לחישת רבם נשמעת, רבינו נותן להם ציוני דרך והוראות בעבודת ה'
יתברך גם בזמן שכבר לא יעמוד בגופו בניהם." עכ"ד.  
פרק- "יום השישי והנר דועך" - עמ' 156:
 
פתח רבינו ואמר:" מנהגים אלו שהנהגתי לעשות, מיוסדים על אדני פז, הם הזוהר
הקדוש וכתבי הקודש של האר"י ז"ל... יבוא עוד דור, שרבים ינהגו על פי מנהגים אלו ורבים ישאפו להגיע לשלמות דרך אלו המנהגים...לכן, שימרו עליהם ותחי נפשכם..."
 
..."וכתבו אותם לבל תיטשו אותם כי גדולה מאד מעלתם, כמו כן הפיצו את תורת
הקבלה בעם ישראל, כי גלות שכינת עוזינו, שמסרתי עצמי בשבילה, תלויה בלימוד זה...ותורת הסוד מה יהא עליה? ".
 
הרי מה שכתבתי כאן, הוא כאין וכאפס לעומת מה שהישגתי,ומונח בקרבי, ולא עוד
אלא שליבי כואב עלי, שיודע אני שבזכות ספר הזוהר הקדוש וכתבי הקבלה שיתפשטו בעולם, ייצא עם ישראל לחירות ובלימוד זה תלויים גאולתינו וביאת משיח צדקינו...
ורבים מבניעמינו ירצו להכנס לפרדס..." שם בפרק - דברי שלום - עמ' 158-160
*******
הרש"ש הקדוש, המקובל האלוקי, כמוהר"ר שלום מזרחי, דידע שרעבי, זצוק"ל זיע"א זלה"ה,
 חסידא קדישא ופרישא, איש האלוקים עיר וקדיש, נחית מן שמיה, היה ניצוץ נשמתו של
 הארי הקדוש, כמוהר"ר יצחק לוריא זצוק"ל זיע"א זלה"ה.
 
נולד בשנת הת"פ (1720), עלה מתימן, והיה ראש ישיבת המקובלים בית - אל בירושלים ת"ו,
בעה"מ של ספרי קבלה רבים על תורת הקבלה
"נהר שלום",על ע"ח והקדמות "רחובות הנהר", וכתבים רבים אחרים, תיקונים שונים בכל ענין וכו'.
 אורו נאסף ונשמתו עלתה בסערה השמימה
בשנת התקל"ז, (1777) ומקום קבורתו כבוד, בהר הזיתים
בירושלים ת"ו אל מול המקדש.
על הנמנעים מלימוד הקבלה
 
הנה נראה כאן בעליל מדברי מו"ר הקדוש מרן הרש"ש עד כמה גדולה חשיבות לימוד
הזוה"ק ותורת הקבלה, לגאולת עם ישראל ובודאי כמה גדולה חובתו של כל יהודי
בכלל ויהודי שומר מצוות בפרט, לעסוק בהם ועוד יותר, כמה גדולה חובת לימוד
הזוהר והקבלה על ת"ח אשר אמונים על עבודת ה' נאמנה לתיקון עולם במלכות שדי, משום שבנו תלויה גאולת השכינה הקדושה וגאולת ישראל.
 
אך לצערנו, כמו שראינו, קמו לנו בדור הזה אנשים אשר הנה זה מקרוב באו בנתיבי התורה, המפיצים שמועות ואזהרות למיניהן, ומטעים את הציבור בהפחדות חסרות
בסיס, כאילו יש להם בעלות בלעדית על תורת ישראל ומביעים דעתם השלילית
על לומדי תורת הזוה"ק והקבלה.
 
התיחסותם המבישה ללומדי הח"ן, והשתלחות לשונם בם, כאילו היו מצורעים שאסור
ומסוכן להיות במחיצתם והשומר נפשו ירחק מלומדי החכמה הזו, ומדירים רגליהם
ורגלי אחרים משיעורי קודש אלו, ואלה המדברים סרה בקודש, דבריהם דברי הבל
 שטנה והסטה ובחושך יתהלכו.
 
ואולי מאת ה' היה הדבר ונסתתמה דעתם ובינתם של המתנגדים והפוסלים מהבין
זאת, אשר רק בזכות לימוד הזוהר והקבלה בדורינו זה נזכה לגאולה וביאת משיח
צדקנו, ואלה אשר יחזיקו בדעתם שאין ללמוד החכמה הנשגבה הזו, הרי כדברים
 שראינו גורמים בכך לצער לחרב לביזה ועניות לעם ישראל ובכך גורמים לעיכוב ביאת המשיח, ומי יודע אחריתם מה היא.
 
ואמר מוהרח"ו זיע"א: "והנה, יש מוציאי דיבה על ספר הזוהר...יסכר פי הדוברי עתק בגאוה ובוז על הקדוש מלאך ה' צבאות רשב"י, ועל ספרו ספר הזוהר".
 
על כן צריך שידעו ולו חכמו ישכילו זאת, ויאירו ויזהירו כזוהר בחכמת הסוד, בזוהר הקדוש ובתורת הקבלה, כי עת צרה היא ליעקב וממנה מחכמת הקבלה יוושע, בזכות השקידה והטירחה בלימודה בדור הזה.
 
ויגל ה' עיננו ונביט נפלאות מתורתו תורת האמת ונדע על אמת את סיבת ביאתינו
לעולם הזה ומה היא הדרך הנכונה לעשות נחת רוח לבוראינו יתברך, אשר לו הח"ן -
תורת הסוד והחסד - תורת הפשט.
 
במעשיהם ובעצם דברי ההבל שהם מפיצים פוגעים ופוגמים בקודש ובלומדים תורה זו מתוך צרות אופקים ואולי אף מתוך קנאה אפילה בלומדי הזוהר והקבלה, ומשלחים לשונם כאילו הלומדים תורת הסוד והזוהר הקדוש מביאים על עצמם צער וייסורים
שונים ונופלים לעניות רח"ל.
 
 איסור חמור ביותר בתורה הוא רכילות ולשון הרע והרי הם אשר צדיקים יחשיבו את
עצמם מתנהגים בבחינת: "כל היום תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי". ועונשם
גדול מנשוא ובערותם גבוהה מראש.
 
פרט לכך שדיעותיהם של אלה הינם קדומות ומשקפות חוסר ידע בסיסי במאמרי חכמי הקבלה, אפילו הייתי קורא לזה חוסר רצון לדעת כתוצאה מאי היכולת לדעת וללמוד
 את תורת הסוד, והח-ן היא חכמת הנסתר, הזוהר הקדוש והקבלה.
 
"המתרשלים מלעסוק בחכמת האמת נחלקים לארבע כתות וכו'...כת השלישית
מאמינים בחכמת הקבלה ויודעים שיש להם חסרון בהיעדרה של חכמת הקבלה, אלא שחושביםשאין בזמן הזה מי שיבין בה, מחמת עומק המושג". הגאון הקדוש הר' אברהם אזולאי ז"ל בהקדמתו ל"אור החמה".
 
 וההיפך מכך הוא הנכון הם הם שאינם עוסקים בתורת הסוד מביאים צער וייסורים
 וחרבן לעולם, ואף יתרה מכך, הם אלה הגורמים והמעכבים ביאת המשיח לישראל
מתוך שפוסלים ודוחים הם את לימוד הניסתר, הזוהר והקבלה, וזאת על אף לימודם בתורת הניגלה, ובלימוד זה לבד אין קונים יראת חטא ונופלים בחטאיהם.
 
והנה כבר נאמר בתיקוני הזוהר הקדוש, כי מי שגורם, בכל מיני אמירות או דרכים למיניהם,לכך שאנשים לא יהגו בזוהר ובתורת הקבלה ועל ידו מיסתלקת וניזנחת
הקבלה והחכמה הזו מן לומדי התורה החפצים בלימודה, בשלילתו של אדם התורה
הזו גורם הוא למעשה שלא ישתדלו בחכמת הזוהר והקבלה, וגורם רעה גדולה לו
ולעולם כולו.
 
ובודאי אוי לו למי שאומר, שאין בתורה אלא הפשט והתלמוד הרי זה נחשב כמי שגורם לסתימת הנהר שהוא נהר החכמה ואוי לו ואוי לנפשו כי מבטל את הנאמר "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן", והבן זאת.
 
 הנה נמצא אדם זה כאילו סותם את נביעת הנהר(שהוא סוד ה-י' כנודע) המשקה את הגן,
ונפרט בהמשך בע"ה,ונחשב כמי שהחזיר את העולם כולו למצב של תוהו ובוהו, והוא
הוא זה אשר גורם לעניות בעולם וגורם לאורך הגלות אוי לו אוי לנפשו, טוב לו שלא
 ניברא לעולם. ועל זה נאמר:
 
"מי שגורם שתסתלק הקבלה והחכמה מהתורה, וגורם שלא ישתדלו בהם ואומר
שאין אלא פשט בתורה ובתלמוד, בודאי כאילו סותם נביעת הנהר ההוא מהגן ההוא,
אוי לו ואוי לנפשו טוב לו שלא נברא בעולם... שנחשב לו כאילו החזיר את העולם
לתוהו ובוהו וגרם עניות בעולם ואורך הגלות". בתיקוני הזוהר הקדוש.
 
וכדברי מהרח"ו זיע"א: "אין האדם יוצא ידי חובתו לגמרי בעסק המקרא והמשנה
והאגדה והתלמוד בלבד, אלא הוא מחוייב לעסוק בכל יכולתו בסתרי תורה, ובמעשה מרכבה..."
 
 ...כי אין הנאה להקב"ה מכל מה שברא בעולמו, רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי
התורה, להכיר גדולתו ויופיו ומעלתו".
בהקדמה ל"עץ חיים".
 
והרי לך הדברים מבעה"מ, ההגהות ומראה מקומות ב"עץ חיים" ומחבר פירוש "מעלות הסולם" על תיקוני הזוה"ק, האדמו"ר המקובל, ר' יהודה צבי ברנדוויין זצ"ל, מהקדמתו
ב "עץ חיים" להאר"י הקדוש ז"ל.
 
"ומצאתי כתוב מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב,
עד תשלום שנת הר"נ, ומשם ואילך יקרא דרא בתראה והותרה הגזירה והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר..."
 
..." ומשנת חמשת אלפים ושלוש מאות ליצירה, שנת ה"ש, מן המובחר שיתעסקו
ברבים גדולים וקטנים, ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח ולא בזכות אחר,
ואין ראוי להתרשל".
 
וליודעי הח-ן והאמת ידוע כי העוסקים בתורת הקבלה ניקראים בנים אלה הבנים
בכוחם וחובתם, ומתוך התעסקותם בזה הדור בלימוד תורת הסוד, רק אלה, יצליחו להביא לגאולת השכינה, היא אימנו אשר בגלות ובעפר הקליפות שוכנת מכוסה ומתייסרת.
 
 ומי זה אשר לא יעשה כל אשר לאל ידו, אם רב אם מעט, כדי לגאול את אימו מייסוריה ולהשיבה מגלות, ומה יאמר, אין בי כח להושיע את אימי? הנשמע כדבר הזה?.
 
הרי העשיה בתורה בכלל ובתורת הסוד בפרט, לימודה וההתעסקות בה לכבודו ולשמו יתברך, היא בהגדלת תורתו ובהאדרתה ובהפצתה ברבים והרבצתה בדורינו זה לכל
אשר אזניו כרויות לשמוע וליבו חפץ בה, וזה חלק גדול בעבודתו, וערבה לה' מאד מנחתינו זו ונעשה נ"ר גדול לפניו.
 
ואל יאמר הקורא, הנה מה לי לדעת התורה הגדולה הזו, ומה כוחי בה ומי יעמוד
בנבכיה, ויהלך בשביליה, כי דור חלש אנחנו ואין בנו הכח לדעתה? אשר רחבה היא
מים וארוכה מארץ מידה, ולא כל הרוצה יטול.
 
ואכן אמרו על זה, חכמי הקבלה, בלא מעט מקומות בספרי הקודש שלהם: "לא כל רוצה
לבא וליטול את ה',יבא ויטול".
 
ואשיב לו בפשטות מקוצר דעתי, הרי מי שמעלה בדעתו ללומדה לכבודו למען יתהדר בידיעותיו בה ע"מ שיקרא "מקובל" ודאי יניחנה מיד מידו ואל יקרב אל הקודש,
 כי לא יחיה בה, ולא תעלה בידו.
 
וטעם הנאמר מראה על כך לע"ד בנאמר גופו, וברור הוא כי הרוצה ליטול בחינת
 "לי-טול" לקחת לי לכבודי, ורוצה לקחת "לרצונו" ואומר רוצה ליטול לי, "רוצה לי",
זה לא ייטול כי אינו ראוי לה.
 
ומאליו בשיטה זו, לא יבוא להשגות גדולות רק מתוך מחשבה וכוונה של גאוה,
והתהדרות על כן לא יבא ויטול, הרי כונתו ומחשבתו זו לא תצלח וכבר פשוט הוא
וידוע הדבר מאד, למחזיקים בה, כי דרכיה דרך של שיפלות, ענוה והעברה על
המידות, כניעה והתבטלות מוחלטת.
 
אבל, אם רוצה לבוא וליטול בדרך של " את ה' ", כלומר לה' ולכבוד ה' ולמען
עשות במעט כוחו לאוקמא שכינתא מעפרא, באמת ובתמים, ואין כונתו להגיע להשגות גדולותע"מ שיתהדר בהשגותיו, אז בודאי יבוא ויטול כפי כוחו ומחשבתו הטובה, ועושה רושםבמעט הלימוד וההשגה.
 
 ומכח הענוה והשיפלות והתבטלותו המוחלטת לה' יתברך ומעשיו הטובים אשר יעשה וישפיל עצמו עד עפר הארץ בלומדו חכמת האמת בחינת נפשי כעפר לכל תהיה, רק כך
יפעל בה פעולות ויעלה האור ויתן הרושם, בעליונים בחינת מין נוקבין, ויעשה נ"ר
ליוצרו.
 
 כי זו החכמה אמת היא, ואמת מארץ תצמח, והבא להיטהר מטהרים אותו, ואל יאמר
 אין כוחי בה ואסורה היא עלי, שהרי הותרה כבר לבני הדור הזה, ע"י המקובלים
קדושי עליון, ואף מחויבים אנו בלימודה ובזכות זו ייגאלו ישראל ותצא השכינה מגלותה.
 
ותלמד בקדושה ובטהרה ובשמחת הלב, ואל תשית ליבך לאלה האוסרים כ-"אוסרי
לגפן עירה"(עירה,כתיב) ואל תאסור הגפן, היין הישן והמשומר -תורת הקבלה והסוד-
 הישנה, המשומרת והעתיקה, מעיר ה', אותה אל תאסור, כי אלה אשר לא מבינים בין קרי וכתיב, האוסרים אותה הגפן מעיר-ה' סופם שירעו. (אותיות עירו קרי) ע"כ לע"ד,
 והבן זאת היטב.
על חשיבות לימוד תורת הקבלה
 
ואומר מוהרח"ו: "כי בפשטי התורה, ובספוריה ובדיניה ובמצוותיה בהיותם כפשטם,
 אין בהם שום היכר וידיעה לידע את בוראם יתברך אדרבא יש בהם מצוות וחוקים
שאין הדעת סובלם...וא"כ היכן הוא הדר התורה ויופיה וגדולתה..."
 
...וז"ס מ"ש לעי"ל כי הקורא במשנה ובתלמוד, נקרא עבד, המשמש את רבו על מנת
לקבל פרס, מה שאי"כ בחכמת האמת, כי הוא מתקן כביכול ונותן עוז וכח למעלה וזהו נקראעוסק בתורה לשמה, בלי ספק...ולא עוד אלא שלא נברא האדם, אלא כדי שילמד חכמת הקבלה..." בהקדמתו ל"עץ חיים".
 
ומביא עוד,שם ואומר: "תא חזי, כל מאן דאזל לההוא עלמא בלא ידיעא, אע"ג דאית
ביה עובדין טבין סגיאין, מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא, וכו'...
 פירוש: בא וראה, כל מי שהולך לעולם ההוא בלא ידיעה,(בחכמת הקבלה), אף על פי שיש בו
 מעשים טובים נעלים, מוציאים אותו מכל שערי העולם ההוא.
 
תא חזי, מה כתיב, אם לא תדעי לך היפה בנשים, אם אנת אתיה בלא ידיעא, ולא איסתכלת בחכמה, עד דלא אתית להכא, ולא ידעת רזין דעלמא עילאה, אע"ג דאנת
 היפה בנשים, במצוות ומעשים טובים, לית אנת כדאי למעיל הכא, צאי לך..." .
 
פירוש: בוא וראה, מה כתוב: אם לא תדעי לך היפה בנשים (שיה"ש) מכוון לנשמת האדם,
אם את באה בלא ידיעה ולא היסתכלת בחכמה, עד שלא באת לכאן,כלומר בהיותך בעולם הגשמי
י ולא ידעת סודות העולם העליון אע"פ, שאת היפה בנשים, אינך ראויה לבוא לכאן,לעולם העליון
 לכן, צאי לך.
 
"ואע"ג דעובדין טבין אית ליה, בגין דלית אגרא בההוא עלמא, כאינון דמשתדלי
בחכמתא, לאסתכלא ביקרא דמאריהון, ולית שיעורא דאינון דידעי חכמתא ביקרא דמריהון. "עץ חיים" בהקדמה.
 
פירוש: ואע"פ שמעשים טובים יש לה,לנשמה, ואין לה שכר בעולם ההוא כמו לאלה המשתדלים בחכמה, להסתכל בכבוד אדונם,ואין שיעור,לשכרם, כמו לאלה היודעים חכמה,חכמת הקבלה
 ורואים בכבוד אדונם.
 
"...אכן נוכל להבין בדרך קצרה כפי הנז"ל, כי שכר מצוה ותורה הפשטיית היא בעוה"ז, ובגן עדן הארץ, האמנם למיעל לעלמא עילאה    - אמנם לעלות לעולם העליון - אי אפשר,
 עד שיעסוק האדם כפי יכולתו, כפי אשר תשיג ידו, בחכמת הזוהר..."
 
...ואי לא כדין מפקי ליה מכל תרעין דעלמא עילאה, אע"ג דאיהי - ואם לא, אז מוציאים
 אותהמכל שערי העולם העליון, אע"פ שהיא - יפה במצוות ומעשים טובים.
 
"ולא עוד אלא שלא נברא האדם, אלא כדי שילמד חכמת הקבלה שיהיה גופו נקי
בתחלה, ע"י המצוות המעשיות...ואח"כ תוכל הנשמה הנקראת נר ה' להאיר בגוף הזה, כנר הנתונה תוך עששית זכוכית, ומאירה ונותנת לו כח, להבין סתרי התורה, ומגלה עמוקות מני חושך." "עץ חיים" בהק'.
 
ומי לנו גדול כהרב חיים ויטל ז"ל תלמידו המובהק של האר"י הקדוש ז"ל שקיבל כל חכמתו ממנו, ואין סוף לראיות מדבריו והדברים ברורים ואין כאן מה להוסיף.
 
ועוד לנו ראיות רבות אשר אם נביאן כאן יכלה הניר והזמן לא יכלה אולם בסיעתא
דשמיא, תחזקנה ידינו ונביא עוד ראיות להבין ולהשכיל ולדעת כמה חשוב לאדם ללמוד תורת הקבלה והזוהר הקדוש, והנה דבר החכם.
 
הנה דע אחי, אחי הנעים לי ביותר, שדוקא מי שלומד בסתרי תורה הוא יודע בבירור עד היכן צריך להיות עניו ושפל, ועוד עיקר ידיעות האחדות והדבקות אינו בא לאדם אלא
ע"י הלימוד בסתרי התורה".
 
"הנה אחי ורעי, אנשי לבב בעלי נפש דקדושא, אחרי אשר הודיע לנו ה' ע"י קדוש ה' מרן האר"י זלה"ה, כי מי שאינו עוסק באור תורתו - לא ראה אור חיות רוחני מימיו.
 
ואם לא עכשיו בגלגול של דור הזה, אימתי? כי היצר הרע יודע אם תעסוק בסתרי
תורה באמת לבבך בקדושה ובטהרה, אז תהיה בודאי ממחצדי חקלא, ותעלה בכל יום יותר למדרגות קדושות". מתוך הקדמת פירוש הזוהר "דמשק אליעזר".
 
הנה כי כן,אמרו חז"ל: "כמה קשה יום הדין, שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו
בעמק יהושפט, וכיון שתלמיד חכם בא לפניו אומר לו:    כלום עסקת בתורה? אומר לו
 הן, אומר לו הקב"ה הואיל והודית לפני אמור מה שקרית ומה ששנית, מכאן אמרו כל
 מה שקרא אדם יהא תפוס בידו ומה ששנה יהא תפוס בידו שלא תשיגהו בושה וכלימה ליום הדין".
 
לכאורה עד כאן הכל נראה בסדר, אולם ידוע הדבר שמי שבא ליום הדין לו די לו לימוד התורה הפשטיית שלמד, והרי לא השלים אותה בארבעת חלקיה בחינת פרדס, וכידוע
 מי שבא לפניו יתברך, נשאל על כך ואם אין בידו משנה הופך הקב"ה פניו ממנו, ומצירי גיהנם מתגברין בו וכו'.
 
 וכן על זה הדרך בדרגות הלימוד האחרים, והנה בא לפניו יתברך מי שיש בידו תלמוד, הקב"ה אומר לו בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד, האם צפית במרכבה?, צפית בגאוה??.
 
והנה דברי מוהרח"ו: "ובלי ספק, כי העוסקים בתלמוד בבלי בלבד מגששים כעורים
 קיר, בלבושי התורה, ואין להם עינים רואות ברזי התורה הניסתרים בו...."כי לא על חינם, כפי רצונם, פסקו (חז"ל)טמא טהור, אסור והיתר, כשר ופסול אלא מתוך פנמיות התורה, כנודע ליודעי ח"ן..."
 
"העוסקים במשנה לבדה, בלתי הסתכלותם בסודותיה, וכפי סודותיה יפסקו הדינים אם
אסור ואם מותר כנ"ל, הנה אלו עורים בודאי הם, וז"ש מי עור כי אם עבדי, כי העוסק
בפשט נקרא עבד, ועליהם נתנבא ישעיה לעי"ל, שיזכו ללכת בדרך לא ידעו, הוא דרך
חכמת האמת...".
 
..."עוון האדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע הוא, שלא בחר להתעסק בעץ החיים,
שהיא חכמת הקבלה, וזהו עצמו עון הערב רב, האומרים למשה, דבר אתה עמנו
ונשמעה בעץ הדעת טוב ורע, ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות, בסתרי תורה..."
 
..." כסברת הטועים קצת, בני תורה, אשר בזמנינו זה, המוציאים שם רע על חכמת
האמת חיי עולם, ואומרים שכל מי שמתעסק בה, ימות בקצרות שנים ח"ו,לכן נשברו הלוחות הראשונות, מסטרא דעץ חיים ונתנו להם מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, משנה שפחה דמטרוניתא, וגרם איבודא דחורבן בית א' וב', וגלות האחרון המר והארוך הזה.."
 
..."עד דיתובון בני ישראל בתיובתא-עד שישובו בנ"י בתשובה-ובקשו את ה' אלוקיהם,
להכירו וליודעו ברזי תורה, וידעו את מי הם עובדים ומי הוא מלכם, וכדין יזכו-ואז יזכו- לעסוק בחכמת האמת, כמש"ה, ויורהו ה' עץ וימתקו.."
 
..." ובגין-ומשום- דעתידים ישראל למיטעם מאילנא דחיי, דאיהו האי -לטעום מעץ החיים
שהוא זה-ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא, ואילנא דטוב ורע, דאיהו איסור והיתר, לא שליט על ישראל יתיר.-יצאו על ידו מן הגלות ועץ הדעת, טוב ורע שהוא איסור והיתר, לא ישלוט עוד על ישראל. וכו'.כי אז יהיו כמלאכי עליון, עוסקים בחכמת התורה דאצילות, ולא
 בתורת מטטרו"ן, מלובשת במלבושים וסיפורים גשמיים..."
 
עוד אמרו בספר הזוה"ק תיקון שישי וז"ל:"וכמה בני נשא יתפרנסון לתתא מהאי חבורא דילך, בדרא בתראה בסוף יומיא, ובגיניה וקראתם דרור בארץ".
ועוד, אמר אליהו ז"ל לרשב"י:
רבי רבי כמה זכאה אנת דמהאי חבורא יתפרנסון כמה עילאי, עד דיתגליא לתתא
בסוף יומיא, ובגיניה ושבתם איש אל אחוזתו, וכו'. הרי מבואר, כי חטא זה היחל להיות מאדם הראשון (שלא רצה לעסוק בתורת הניסתר,עץ החיים) ועד עתה, וכאשר נשוב בתשובה, לעסוק מאהבה בחכמה הזאת, יגאלו ישראל בב"א.".
        
ואומר הקב"ה, אין לי הנאה בעולמי אלא בשעה שת"ח יושבין ועוסקין בדברי תורה
ומציצין ומביטין ורואין והוגין "התלמוד הזה", כלומר סודות התורה, והרי כסא כבודי
היאך הוא עומד? רגל ראשון במה הוא משתמש...חשמל היאך הוא עומד...הברק היאך הוא עומד...
כרוב היאך הוא עומד...
 
גדולה מכולם עיון כסא הכבוד היאך הוא עומד, עגולה היא כמין מלבן, מתוקן הוא כמין גשרים, כמה יש בו כמה הפסק יש בין גשר לגשר, וכשאני עובר, באיזה גשר אני עובר...
וכי לא זהו הדרי וזהו גדולתי זהו הדר יופיי, שבני אדם מכירין את כבודי במדה הזאת?
 עליו אמר דוד הע"ה,"מה רבו מעשיך ה'". (תהילים ק"ד).
 
אם כן, דבר זה מעיד אלף אלפי עדים על רצונו הברור יתברך כי נעסוק בתורת הח-ן בזוהר ובקבלה, שזוהי הדרך לידע מדת גדולתו הדרו ויופיו יתברך ורוצה הוא שבני
אדם ידעו ויכירו בזאת.ומה יכול להיות יותר ברור מזה, שהבא ליום הדין ואף אם הוא ת"ח ויש בידו התורה והגמרא במלואם, עדיין אין נחה דעת הבורא ממנו,אם לא למד הקבלה והסוד.
 
ואם כן איך יכול מאן דהוא לבוא ולומר לנו שאל נעסוק בתורת הסוד ותהי סיבתו אשר
תהיה ותירוציו אשר יהיו הרי שאין לו על מה להשעין דבריו, ואלה דברים גדולים וחשובים להבין את מדת חשיבות הלימוד של תורת הסוד, וכבר נאמר:
 
"חכמתא דאצטריך ליה לבר נש, חד למנדע לאסתכלא ברזא דמריה, וחד למנדע ליה לגופיה ולאשתמודע מאן איהו, ואיך איתברי, ומאן אתי, ולאן יהך, ותיקונא דגופא היאך אתתקן, והיאך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכולא".(ז"ח שיה"ש).
 
 פירוש הדברים: החכמה הצריכה לאדם לדעתה. אחת, לדעת ולהסתכל בסוד אדונו,ואחת היא
 לדעת את עצמו, שידע מי הוא ואיך נברא, ומאין הוא בא, ולאן ילך, ותיקון הגוף איך מתתקן,
 ואיך הוא עתידלבא בדין לפני מלך הכל.
  
ומה ידע האדם על תיקון גופו ונשמתו אלמלא ילמד ויעמיק בתורת הסוד, ואיך יידע את
אדונו ללא עיון בתורת הרזים, שהרי כשם שמחוייב האדם לעסוק בתורת הפשט לעניני הליכותיו והתנהגותו בעולם הזה הרי שהוא חייב כפל כפליים לעסוק בתורת הסוד.
 
וכל זאת כדי להבין ולדעת את רצון אדונו האמיתי וללא הסתכלות בסודות התורה
בחכמת הזוהר והקבלה לא יגיע לידי כך. ועל כן מה יהא באחריתו?. ועל זה נאמר:
 
 תא חזי כל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעה, אפילו אית ביה עובדין טבין סגיאין,
מפקין ליה מכל תרעי דההוא עלמא". (שם).
 
פירוש הדברים: בא וראה, כל מי שהולך לעולם ההוא בלא ידיעת סודות התורה, אפילו יש בו
 הרבה מעשים טובים, מוציאים אותו מכל השערים של העולם ההוא.
 
והרב הקדוש מזיטשוב אמר על כך:"והנה בלי ידיעת חכמת הקבלה הוא כבהמה וכו'.
אחר שעושה המצוה בלי טעם רק מצות אנשים מלומדה ודמיין לבהמות האוכלים חציר
שאין בו טעם אכילת אדם וכו'. ואפילו הוא בעל עסקים גדול במשא ומתן וכדומה וטרוד הרבה, לא יפטור מעסק חכמה זאת...
(חכמת הקבלה).
 
...ותשתדל לקמוץ זמן מהיום משאר דברים ולימודים, למען ישאר לך זמן לעסוק
 בחכמה זו, כי היא יסודי התורה. כשם שאין אתה פטור מקביעת עיתים לפשוטי
התורה כי על זה שואלים, קבעת עיתים לתורה? ק"ו שאין אתה פטור מפנימיות
 התורה,כי מבלעדיה האדם שור אוכל עשב" וכו'. בעל המחבר "סור מרע ועשה טוב"
,פירש הדברים וז"ל:
 
"זכאין כל אינון דמשתדלי באורייתא, למנדע בחכמתא דמאריהון, ואינון ידעי ומסתכלין
ברזין עילאין, בגין דכד בר נש נפיק מהאי עלמא, בהא איסתלקו מניה כל דינין דעלמא,
 ולא עוד, אלא דפתחין ליה תליסר תרעי דרזי דאפרסמונה דכיא, דחכמתא עליאה
תלייא בהו..וקב"ה אשתעשע ביה בגן עדן, ואחסין תרין עלמין, עלמא דא ועלמא דאתי"
.
(ז"ח שיה"ש).
 
פירוש הדברים: אשריהם כל אלו העוסקים בתורה, לדעת חכמת אדונם, והם יודעים ומסתכלים
בסודות עליונים, כי כשהאדם יוצא מהעולם הזה, ע"י זה מסתלקים ממנו כל הדינים שבעולם,
 ולא עודאלא שפותחים לו י"ג שערים מסודות האפרסמון הטהור, שחכמה עליונה תלויה בהם..
.והקב"המשתעשע עמו בגן עדן, ומנחילו שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא.
 
ובסיום הדברים האלה נאמר, שאל יקל אדם על עצמו מלעסוק בתורת הסוד על סמך מי שאינו מבין עומקם של דברים ובכך מרחיק את האדם מלעשות רצונו הברור והפשוט
של הבורא יתברך.
חובת לימוד חכמת הקבלה בדור הזה
 
דע כי מי שאינו עוסק בתורת הקבלה, על אף כי עוסק בשאר פשטי התורה, מוציא את
החיות והיופי שבתורה כולה ויוצא מכך שגורם לעשות התורה יבשה, ואלה אשר אינם
רוצים לעסוק בתורה הנשגבה הזו תורת הקבלה, גורמים עניות וחרב וביזה והרג
ואבדון בעולם.
 
ואם יטען הטוען, שחכמה זו היא נשגבה וניסתרת מדי, והרי יודע כל בן תורה כי
משמעות וסיבת ביאתו לעולמינו זה הינה אך ורק לתקן עולם במלכות שדי, ונניח
 שיאמר האומר כי עבודת ה' בפשטי התורה די לה כדי להשיג המטרה.
 
ברור להבין בנקל, וכמו שאמרנו, חובה על כל אדם ללמוד את תורת הקבלה, גם משום שגאולתינו תלויה בלימודה, וגם משום שקיימת בנו החובה להשלים כל סדר לימודינו
בתורה כולה. שהרי הסוד והקבלה הינם חלק מן כלל הלימוד שבו התורה כולה נידרשת
ע"פ, ה- 
פ-ר-ד-ס פשט - רמז - דרש – סוד. ודבר שלא הושלם, כאמור מפריד ופוגם גם בשלמות ה' הקדוש לע"ד.
 
חובה עלינו להשלים את כל הפרדס שארבעת אותיות פ-ר-ד-ס כנגד ארבעת אותיות
שמו יתברך י-ה-ו-ה וברור לנו שאדם אשר נתעסק בפשטי התורה לבדם פשט - רמז
 – דרש, שהם כנגד אותיות י-ה-ו ולא השלים לימודו בסוד, יוצא שהפריד והחסיר
את ה-ס' שהיא כנגד אות ה' אחרונה בשמו יתברך.
 
 ונשאר לאיש הזה אותיות פ.ר.ד. כי בהם עמל,וזה יעיד על עקשנותו ואי רצונו ללמוד חכמת הסוד לכן החסיר ה-ס, ונאמר אל תהיו כסוס, כ-פ.ר.ד, אין הבין, ואם
אתה כ-פ.ר.ד משמע, אין הבין.
 
 משמע מכאן וברור כי פוגם הוא בשם הקדוש וכך גרם לחסרון בשלמות שמו ע"י
שהחסיר מלימוד תורת הסוד. ואם חלילה נפגם שמו יתברך, גם הכסא אינו שלם.
ופגם גם בשלמות לימודו.כך נלע"ד.והבן זה היטב.
 
הגר"א הקדוש הגאון רבי אליהו מווילנא פירש על הפסוק:
"קול אומר קרא, ואמר מה אקרא, כל הבשר חציר, וכל חסדו כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ
 כי רוחה' נשבה בו, אכן חציר העם". ישעיה מ':
 
"החכמה הפנימית נקראת קודש, ותבן הוא לימוד הפשוט הנקרא תבנא דאורייתא,
 ומוץ הוא.דקדוק המילות שהוא קליפה אחרונה של התורה. לא להבין העניין רק
שימושי תיבות ודקדוקן...
 
אע"ג שהכל הוא קדושת התורה מ"מ נגד חכמת הקבלה המה קליפין וכמו שכתוב
בבראשית דדא קליפא לדא וכו' ". עכ"ל.
 
ודי לחכימא אשר עניו בראשו ילמד מכך וישכיל ויוסף לקח ויחיה נפשו למען ייטב לו באחריתו, ואיך יכול אדם לקחת אחריות כל כך כבידה וללמד שאין חיוב לימוד התורה אלא הפשט ואילו תורת הסוד מי ישורינה, הרי זוהי אמירה חסרת אחריות ופוגמת בשלמות השם הקדוש. ואין אני בודה הדברים מליבי חלילה.
 
והנה ידוע הדבר כי נפח בנו הבורא יתברך נשמת חיים דינפח מדיליה, והיא חלק אלוה
ממעל שהרי ממנו נפחה בנו, אם כן איך יחקור אדם והרי אמרנו שחובה עליו לחקור,
אתסוד הנשמה הנתונה בנו ואת גדולתו וגבורתו של מי שנפח אותה בנו. וע"י כך
 להכיר בחכמת אדונינו יתברך שהרי זה הוא רצונו.
 
 אם כן במקרה שנדיר ענינו מתורת הסוד והח-ן כיצד נקיים את רצון הבורא ואיך נדע
את נפשינו מה היא ועל מה ניתנה בנו, וגודל קדושתה, וחשיבות שמירתה זכה, וכו' וכו'.
ועל זה כתוב:
 
" וחד למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתיה, מאי היא האי נפש דביה, ומאן אתיא. ועל מה
אתי בהאי גופא טפה סרוחה, דהיום כאן ומחר בקבר, וחד לאסתכלא בהאי עלמא,
ולמנדע עלמא דאיהו ביה, ועל מה יתתקן. ולבתר ברזין עלאין דעלמא דלעילא לאשתמודעא למאריה. וכל דא יסתכל בר נש מגו רזין דאורייתא".(ז"ח שיה"ש).
 
פירוש הדברים: ואחד הוא לדעת ולהסתכל בסודות הנשמה, מה היא נפש זו שבו, ומאין באה,
ועל מה היא באה בגוף הזה, שהוא טיפה סרוחה, שהיום כאן ומחר בקבר. ואחת היא להסתכל
 בעולם הזה, ולדעת העולם שהוא נמצא בו, ועל מה יתתקן, ואחר זה יסתכל בסודות העליונים של העולםהעליון, לדעת את אדונו, וכל זה יסתכל האדם מתוך סודות התורה.
 
ואמר כמוהרח"ו על העוסקים רק בתורת הפשט, במשנה ובתלמוד בבלי:
"דרשו רז"ל (ברכות ל"ד) אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שעבוד מלכויות בלבד,
והוא ביטול מלכות הרשעה, קליפה החיצונה, הנקרא יצר הרע, כמו שדרשו רז"ל על
פסוק, וגר זאב עם כבש, וכו' .וסמיך ליה ומלאה הארץ דעה את ה'...
 
...ולכן תורת העוה"ז, המתלבשת בקליפין לסבת היות היצה"ר הנקרא קליפה מצויה בעולם, היא הבל לפני תורתו של משיח שנתפשט קצת מלבושיה וקליפותיה, מאחר
 שגם בני אדם נתפשטו מקליפת היצה"ר...
...וק"ו בן בנו של ק"ו, בהיותינו למעלה בעה"ב, עולם הנשמות, נפשטות מכל מיני לבוש כלל, כי העסק התורה אשר להם, איננו רק בנשמת התורה וסודותיה הפנימיים...
 
...בהיותו עוסק בחכמת המשנה והתלמוד בבלי, ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה, כי הרי זה דומה לגוף היושב בחושך, בלתי נשמת אדם, נר ה' המאירה בתוכה באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים, אשר זהו ענין אומרו במ"א ההוא הנ"ל
וז"ל:... 
...דאילן אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה,-
 שאלה הם אשר עושים את התורה יבשה, ולא רוצים להשתדל בחכמת הקבלה- וכו'...
 
...באופן כי הת"ח העוסקים בתורה לשמה, ולא לשמו, לעשות לו שם, צריך שיעסוק
בתחילה בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד, כפי מה שיוכל שכלו לסבול, ואח"כ יעסוק
לדעת את קונו בחכמת האמת, וכמו שציוה דהע"ה את שלמה בנו, דע את אלהי אביך ועבדהו...
 
ואם האיש הזה, יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד, מוטב לו שיניח את ידו ממנו,
 אחר שבחן מזלו בחכמה זאת, ויעסוק בחכמת האמת וז"ש, (חולין - כ"ד) כל ת"ח, שאינו רואהסימן יפה בתלמוד בחמשה שנים, שוב אינו רואה". עכ"ד.
 
ועל זה נאמר בתיקון ל' מתקוני הזהר:
"דאילן אינון דעבדין לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו -י'- מיניה ואשתארת ב' יבשה, וי לון דגרמין עניותא
וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא".
 
פירוש הדברים: אלה הם שאינם עוסקים בקבלה, הם עושים את התורה יבשה ולא רוצים להשתדל בחכמת הקבלה וגורמים שמסתלק נהר החכמה שהוא - י' -ממנו, מהשם הקדוש, ונשארת ה-ב' הי
א התורה יבשה, אוי להם שגורמים, עניות וחרב וביזה והרג ואבדון בעולם.
 
והנה אסביר בפשטות כוונת הדברים והם ידועים ליודעי ח-ן, ומכאן תדע אור חכמה
 וחיל ורעדה ממנו יתברך, הנה כתוב:
 
"ונהר יוצא מעדן, להשקות את הגן". ה-י' שהיא ראש הכל ואב לכל בחינת חכמה,
 וממנה יוצאים שלשה ראשים, קוצים, למעלה למטה ובאמצע הקוץ העליון הוא הכתר
עליון מכל העליונים, הוא הראש של כל הראשים, ועומד על כולם,ואין לדבר בו, והוא
סתום מכל, והוא  עדן.
 
וראש האמצעי היוצא מן הראש העליון, והוא ראש לכל שאר הראשים וממנו נבנה השם הקדוש, והראש הזה, האמצעי, הוא סתום מכל ונקרא !חכמה, הנאצלת מן הראש, או הקוץ העליון שהוא כתר עליון.
 
וממנו, מן הקוץ העליון של הי', יוצא הקוץ שלמטה היא בחינת הבינה וקוץ זה של
הבינה, הוא המבוע של המים ונקרא נהר, שכל הנטיעות מושקות ממנו והוא המשקה
את הגן, שהוא מלכות ונקראת נהר התחתון. ויודע ח"ן יבין.
 
והנה פשט הדברים הוא, שאלה אשר אינם עוסקים בקבלה, שהיא החכמה לדעת אותו,
גורם לסתימת המבוע שהיא הבינה, והנהר ומונע זרימת המים המשקים ממנה לגן
שהיא המלכות, הנהר התחתון הנותן לנו בעולם העשיה את מה שמקבלת, שאין לה
לתת אלא מה שמקבלת.
 
ומכאן המונע לימוד החכמה הוא כסותם את מבוע המים לגן, וגורם שהגן אינו ניזון מן
המים הבאים מהנהר, בינה, ונותר יבש כי לא נימתק הגן ממים של הבינה, שהם
המחיים את הגן,המלכות.
 
וכך גורם להתעוררות דינים, ועושה אותה התורה יבשה, ומביא להרס וחורבן וחרב
 ועניות בארץ, והמלכות נקראת גם ארץ, ומכאן סותם ומסתם השפע ואורות החכמה, ומעולם הזה ודאי.
 
בכך מה שנגרם מהפרדת נהר החכמה ממנו, הכונה משמו הקדוש, הרי נמצא זה
 מפריד את השם הקדוש משמע מפריד ה-י' שהוא הכתר העליון החכמה עילאה,
מן -ה' עילאה הנהר, היא הבינה.
 
 ובכך הפריד את השם הקדוש  י-ה-ו-ה. ועונשו גדול מנשוא, ומי זה אשר ירים ידו
 בשמו הקדוש הגדול הגיבור והנורא? יהא שמיה רבא מברך, לעלם ולעלמי עלמיא יתברך, ויתעלה לעילא.
 
הנה מכאן נראה מה גדול שכרו של העוסק בתורת הסוד ומה רבה הנ"ר אשר גורם
ליוצרו יתברך ומה רב שכרו בעולם הזה ובעולם הבא.ואיזה טובות גדולות ועצומות ניזקפות לזכותו עד שזוכה להיות יחד עם בוראו המשתעשע איתו בעדן.ובעולם הזה
לא מעט השכר שזוכה לו.
 
 והנה יפסיד הרבה ולא עשה בחייו ולא כלום כי אין אדם עומד בדין אלא לבדו ואיך
יסנגר על עצמו על שלא עסק בחכמת הסוד ומה יאמר, כי ככה אמרו לו חבריו? הרי זה שוטה,ואוי לו שמאבד שני עולמות ונענש.
 
כמוהרח"ו: "והנה בחכמי הפשט עצמם, שתי בחינות אם הכת שהם יראי ה', ועוסקים
בה לש"ש, אלא שנשארו בתוך החושך מנעוריהם, ולא למדו סודות התורה, ומתיראים
לגעת בהם, באמרם...
 
...מי יעלה לנו השמימה ויקחינה לנו, ומי עלה שמים וירד ויגידנה לנו, מה הם רזיה וסודותיה, ועל כיוצא בזה ואל השמים ואין אורם, כי גם שהם נפשות חצובות מן השמים,
אין אורם עמהם ובמחשכים ישבו, ומשם לא יצאו".
 
"ועוד יש כת אחרת, והם קצת ת"ח חריפים ומפולפלים, עוקרי הרים וטוחנן זה בזה בפלפולים בבית המדרש, עליהם נאמר, ראיתי את ההרים...וגו'. רועשים ומתיראים
לגשת אל מקום אש אוכלה, הם רזי התורה, דבריהם כגחלי אש, להבת שלהבת, ומתיראים פן יצרבו בם צרבת. כענין ההוא ינוקא דהוה דריש בחשמל, ונפק אשא מיניה ואכלתיה". (חגיגה - יג').
 
...ומה טוב ומה נעים חלקם, אם עלתה להם כך, וישרפו בקדושת שמו יתברך, כי אש
אוכלה הוא. ועל כיוצא באלו נאמר: ראמות לאויל חכמות, ולכן בשער ע"ס לא יפתח
פיהו... 
ובלי ספק כי החושבים כך, אוילים הם, כי לולי שהם חושבים בעיניהם, די להם אותה
החכמה הפשוטה שידעו בה, וכבר הם חכמים לא היו נמנעים, מליכנס בפנימיותה, ועל
כיוצא בזה נאמר:" ראית איש חכם בעניו, תקוה לכסיל...
 
...ואם שלמה המלך ע"ה, אשר עליו נאמר, ויחכם מכל האדם וכו', אמר לבסוף ימיו,
 בעת שחיבר קהלת, אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני, ולא בדעתו כלל לחשוב שכבר נתחכם. אלא חשב שאפשר שלעתיד יתחכם כמ"ש אמרתי אחכמה, לעתיד, ע"י היגיעה ועכ"ז, ראה אח"כ כי טעה בזה, וכמ"ש, והיא רחוקה ממני...
 
 ומה יעשו הפתאים היתושים אשר בזמנינו זה, בהיותם חכמים שמחים בחלקם וששים בעבודתם והרי רז"ל חכמי התלמוד הגדולים והראשונים אמרו, אין אנו אפילו כחמורו
של ר' פנחס בן יאיר...
 
...ואין לתמוה מזה, כי הרי מפורש בכתוב, ויאמר אברהם אל נעריו, שבו לכם פה עם
החמור, ודרשו רז"ל
(קדושין ס"ה) עם הדומה לחמור.אמנם כבר ביארו חז"ל עצמם ואמרו הטעם, לפי שלא ראו ענן השכינה קשור על ההר, ולכן קראם עם הדומה לחמור, מה
 חמור אינו רואה, אף אתם כך". עכ"ד.
התירוצים להימנע מלימוד הקבלה
 
ויש המתרצים את דבריהם בכל מיני הבלים, שאסור ללמוד זוהר לפני גיל 40 , והרי האר"י הקדוש שהיה הארי הקדוש בחבורה, ועל ידו נתגלתה כל תורת הקבלה, היה
בסך הכל בן 39 כאשר עלה אורו השמימה, והנה עוד בטרם הגיעו לגיל ארבעים שנה,
כבר היה מרנא ורבנא בכל סודות החכמה והקבלה כולה, ובנבואה וברוח הקודש ממש.
 
 והרש"ש הקדוש זיע"א היה מקובל עוד בהיותו נער, ובן כמה היה כאשר היה ראש
ישיבת המקובלים בית אל בירושלים, והיתה חכמתו מאירה ברזין עילאין.
 
והיו נהירין לו כל תרעי שמיא, והיה מהלך בשבילי ירושלים של מעלה והכיר אותם
כהכירו שבילי ירושלים של מטה ונאסף אורו והוא בן 57 שנה בלבד, ומה נאמר ומה נדבר?
 
ויש הרוצה לתרץ את האיסור ללמוד תורת הסוד בכך ש"צריך שידע כל התורה כולה
וש"ס ופוסקים ואח"כ, לאחר שמילא את כירסו בפשט יכנס לסוד והרי טענה זו היתה
נכונה לגבי הדורות הראשונים, ולא על דורינו זה מדובר לע"ד, ואביא ראיות לכך.
 
בדורות הראשונים, קדושי עליון, היה בכוחם מגודל נישמתם, אשר היתה חצובה
ממקום עליון, לתקן עולם במלכות שדי ע"י לימוד תורת הפשט בלבד, ולא היו צריכים ללימוד הסוד ואם היו בניהם בעלי סוד היו אלה מעטים, אך מיעוטם בדורות ההם אינו סימן או חזקה למנוע את לימוד הקבלה מהדור הזה.
 
והרי ברור להבין שכך הוא ולא נאמרו הדברים הנ"ל, על דור משיח שהרי כדי ללכת בדורינו ע"פ הסדר הנ"ל נצטרך לחיות 100 שנים כדי להגיע ללימוד הזוהר ולתורת הקבלה,
כי רבות הקליפות ורבים הם מאד המקטרגים והמעכבים, והשאור שבעיסה מעכב.
 
ודורינו זה, אין בו את הכח הרוחני לנהוג על פי הסדר הנ"ל, ואין בנו את המדרגות הראויות וההשגות הדרושות, כדי לנהוג ע"פ עצה זו, וראה לפניך דעת החכם בענין:.
 
 "לימוד הזוהר הקדוש בזמן הזה נצרך לנו מאוד להגן ולהציל אותנו נגד כל רע כי
 גילוי החכמה הזאת עתה בדורות גרועות הוא, כדי שיהיה לנו מגן עתה לאחוז בלבב
שלם לאבינו שבשמים...
 
...כי אותם דורות קודמים היו אנשי מעשה וחסידים והמעשים הטובים היו מצילין אותם
מפני המקטרגים, עתה רחוקים אנו משורש העליון כמו השמרים בתוך החביות, מי יגן
עלינו אם לא קריאתינו בחכמה הזאת".
כמוהר"ר יעקב צמח בהקדמה ל"עץ חיים".
 
זכינו זכות גדולה ודורינו זה נחשב לדור שבו יבוא משיח גואל צדק ואנו נקראים ע"פ
 דעת רוב חכמי וגאוני ישראל כדור הגאולה, על כן הדברים שנאמרו "שימלא אדם כרסו בש"ס ובפוסקים, ואח"כ ילמד את הסוד" לא נאמר בודאי לע"ד על דורינו זה דור הגאולה, אלא על דורות קודמים.
 
אמר הרב הקדוש ר'בונם מפרשיסחא ז"ל לרה"ק ר' העניך מאלכסנדר:
"חידוש לי על עיר פראג שהיא מקום לומדים ותורה בין בזמן שעוסקים בה ובין בזמן
שלא עוסקים בה, מגינה ומצילה, ואיך יורד שם היהדות מיום ליום אחורנית?
 
 ר"ל: אכן העניין הוא שמקודם היה די בתורה הנגלית, אבל עתה בעקבתא דמשיחא
צריך להיות גם תורת הנסתר,כמו שאנו רואים נר דולק וקודם שכבה היא מתחזקת
ביותר והשלהבת עולה יותר...
 
... כמו כן מקודם לא היה היצר הרע מתגבר כל כך, והיה די בתורה בנגלה לתבלין נגדו,
אבל עתה קודם הגאולה, היצר הרע מתגבר יותר וצריכים להתחזק גם בנסתר". עכ"ל.
 
ואם כן, מה יעשה דור חלש זה, שאין בכוחו למלא כרסו מתורת הפשט, לא כל שכן מתורת הסוד, אם כן מה עצה ניתן לשואל, האם נמשיך לטעון כי לא לנו תורת הסוד
ואל לנו להתעסק בה כי רבה היא מאד? היתכן?
 
ואם כך הוא, מה טענתינו על חיוב דור זה בלימוד הסוד אם אומרים אנו כי בתורת
הפשט אין כח הדור יכול לעמוד, אז מה תהיה התשובה?.
 
לע"ד ולשיטת רבים מחכמי ישראל והמקובלים, אשר אני עפר לרגליהם והלואי,
 התשובה שכאילו מתבקשת להינתן, שכביכול נכון יותר לעסוק בפשטי התורה ולא
 בסוד, דוקא תשובה זו אינה נכונה.
 
תשובה זו ראויה להינתן בדורות קודמים שהיו מקדשים עצמם ומגיעים להשגות
גדולות ועצומות מכח היתקדשותם ומאליו היה ראוי לומר שקודם ימלא כירסו בפשט ואח"כ בסוד, שהרי הדור קדוש ואינו חלש ובעלי השגות גבוהות, אולם לא כך הוא לגבי הדור הזה, דור עיקבתא דמשיחא. וראה דברי ר' יעקב צמח לעי"ל.
 
ואדרבא, ההפך הוא הנכון, ומשום כך אנשים טועים בהיצמדם לדיעה הקודמת, דוקא בדור הזה דור הגאולה הנחשב לדור עיקבתא דמשיחא, דוקא הדור הזה שלנו חייב
לקבל את התשובה ההפוכה, כלומר: שדוקא אנו חייבים לעסוק בסוד, משמע חכמת
 הזהר והקבלה ולא "רק" בתורת הפשט, ואם לא כן יהיה זה בעכרינו, ולמה?.
 
 משום שבדור הזה דור הגאולה, אין לנו הכוחות הרוחניים שהיו לחכמים בדורות
קודמים, אבל מכוחינו אנו, הנובע מתפקידנו המוכרח בודאי בדור הזה ובזמן הזה
להביא לביאת המשיח ולהקמת שכינת עוזינו מעפרה.
 
 וכדי להביא לכך, חובה עלינו להגות ולעסוק בתורת הסוד יותר ממה שעסקו כל
 הדורות כולם, מפני שרק בעיסוק לימוד הזוהר הקדוש והקבלה ייגאל עם ישראל.
 וברור מאד הענין.
 
וגאולת ישראל תלויה בלימוד התורה הקדושה והנשגבה הזו, כדברי הרש"ש הקדוש, זיע"א ומוהרח"ו וכל החכמים, שהבאנו דבריהם ועוד נביא בהמשך בע"ה, ואם לא
נעסוק בדור הזה בתורת הסוד לא ניגאל וזה הוא הגורם לעיכוב הגאולה על ידינו ממש ח"ו.
 
 ובכן, מי יש בו הכח לפתוח הפה ולהרים המצח בהבינו כי הוא המעכב הגאולה?. ואם
תשאל עצמך, וכי איך יכול דור זה להביא הגאולה מכח לימוד תורת הסוד והרי אין כוחו
רב אף בפשט, וכי יתכן שכל גאוני העולם לא הביאו לגאולת ישראל ואילו דור חלש
עיקש ופתלתול יהין ויגבר בכוחו להביא לגאולה, ולאוקמא שכינה מעפרא?
 
התשובה היא כן מוחלט, ומה הפלא בדבר, שהרי כל חכמי הדורות הקודמים ניסו ולא עלה בידם להביא משיח לישראל, אולם זה לא מתוך חוסר יכולתם מבחינת קדושתם ויראתם ההפך הוא הנכון, מתוך ייראתם הרבה וענותנותם וקדושתם ניסו ולא עלה
בידם.
 
אלא שבסופו של דבר הודו ואמרו כי הגאולה תתרחש בדור של עיקבתא דמשיחא
משמע בדורינו זה, ואף אמרו בפירוש שבדור הזה תיגבר ההכרה ויגבר הרצון העז
 להיכנס בשבילי זאת החכמה.
 
 ודוקא בדור הזה הלכאורה חלש ומסכן, ועל אף ירידתינו בתורה בחלישותינו
ובעוונותינו הרבים, ודבריהם היו דברים של טעם ולא דברים ריקים כי מי לנו כמותם כגודל חכמתם וקדושתם כי רבה מאד, ודבריהם נר לרגלינו,אלא שצריך להבינם אל
נכון, ומתוך כונה טהורה.
 
ומוהרח"ו ז"ל אומר: "..וכד יהא קריב ליומי משיחה אפילו הני רביי דעלמא, זמינין לאשכחא רזין טמירין דחכמתא, וכו'...
 
פירוש:ושיהיה קרוב לזמן ימות משיח, אפילו אלה רוב העולם יהיו עתידים להיות בנמצא
 ולהתגלות, סודות גבוהים,גדולים של החכמה.
 
...הרי מבואר כי עד עתה, היו דברי חכמת הזוהר נעלמת, ובדרא בתראה תתגלה
ותתפרסם חכמה הזאת, ויבינו ויסכילו ברזי התורה שלא השיגו הקודמים אלינו...
 
...ובזה ניסתלקה השגת הפתאים, המקשים ואומרים, איכשור דרי ואם דורות שלפנינו
לא השיגוה, איך נדעה אנחנו, ובזה יסכר פיהם..
 
...ואף גם זאת בדור הזה האחרון, לא מאסנו ולא געלנו להפר בריתו איתנו ח"ו, וכמו
שכתוב בתקונים כנ"ל, דבדרא בתראה בסוף יומיא יתפרנסון מהאי חיבורא ובגיניה,
וקראתם דרור בארץ, וגו'." 
"עץ-חיים".
 
ואמר הריב"ל: "בכל יום ויום, בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם
לבריות מעלבונה של תורה. כי בלי ספק בהיותם עוסקים בפשטיה ובסיפוריה לבדם,
 היא לובשת בגדי אלמנותה, ושק הושת כסותה...
"... וכל האומות יאמרו לישראל, מה דודך מדוד, מה תורתכם מתורתינו הלא גם
תורתכם סיפורים בהבלי העולם. אין עילבון תורה גדול מזה...
 
...ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, ואינם עוסקים בחכמת הקבלה, שהיא
נותנת כבוד לתורה, כי הם מאריכים הגלות וכל הרעות המתרגשות לבא בעולם".
 
מכאן אנו רואים בהבנה פשוטה כי על אף שעוסקים בתורה הפשטית משמע, תורת הפשט, יוצאת בכל יום בת קול ומכרזת על עלבונה של תורה, אך אם לומדים אותה אז למה מכרזת בת הקול?
 
 אלא פשוט להבין כי ההכרזה על עלבון התורה, הכוונה עלבון תורת הסוד, שאותה
מזניחים, וזה הוא עלבונה, ולא על תורת הפשט אומר.
 
וכל זה ניגרם לנו בעם ישראל כי ישנם כאלה המחשיבים את תורת הפשט לעיקר
הלימוד המחוייב ע"י הבורא ולא כך הוא, כמו שאמרו חכמים על תורת הפשט שהיא
 רק לבוש לתורה האמיתית, כלומר אין חשיבות גדולה יותר אלא לפנימיות ולא
 לחיצוניות.
 
 אכן חלילה לאמר כי אין חשיבות לפשט, ודאי שיש, אלא שאסור להניח ולהזניח עבורה
את תורת הסוד שהיא הפנימיות של התורה כולה והיא הגוף עצמו, אז מה חשוב יותר המלבוש או הגוף, ברור שהגוף, אבל הגוף הזה, תורת הקבלה ניזנח, והיחס החשוב
 ניתן ללבוש, וזה לא נכון וכדברי הריב"ל למעלה, ודי לך להבין.
 
ועל כיוצא בזה אמר הרשב"י הקדוש, זיע"א בזוהר הקדוש:
"וע"ד, האי סיפור דאוריתא, לבושה דאורייתא איהו. מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש, ולא מלה אחרה, תיפח רוחיה, ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי...
 
 ...בגין כך אמר דוד הע"ה:גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך, מה דתחות לבושא
דאורייתא".
זוה"ק קנ"ב ע"א.
 
פירוש:ועל כן, סיפור הזה שבתורה, היא לבושה של התורה, ומי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה
ממש ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא, משום זה אמר דוד, גל עיני
 ואביטה נפלאות מתורתך, דהיינו להביט, מה שמתחת לבושה של התורה.
 
"ת"ח, אית לבושה דאיתחזה לכלא, ואינון טיפשין כד חמאן לבר נש בלבושה דאתחזי
לון שפירא, לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא, גופא וחשבו דגופא, נשמתא".
 זוה"ק שם.
 
פירוש: בא וראה, יש לבוש הנראה לכל, ואלו הטיפשים כשרואים אדם לבוש יפה, שנראה להם הדור בלבושו, אין מסתכלים יותר, ודנים אותו ע"פ לבושו ההדור, וחושבים את הלבוש כגוף,האדם,
 וחושבים שלבוש ,האדם הוא, נשמתו, פנמיותו.
 
"כהאי גוונא, אורייתא אית לה גופא, ואינון פקודי אורייתא דאקרון גופי תורה. האי גופא מתלבשא בלבושין, דאינון ספורין דהאי עלמא, טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא, דאיהו ספור דאורייתא, ולא ידעי יתיר,ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא
לבושא.
 
פירוש: כעין זה היא התורה, יש לה גוף, והוא מצוות התורה הנקראות גופי תורה, גוף הזה מתלבש בלבושים שהם סיפורים של עולם הזה, הטפשים שבעולם אינם מסתכלים אלא בלבוש ההוא, שהוא
ספורי התורה, ואינם יודעים יותר וטינם מסתכלים במה שיש תחת הלבוש ההוא.
 
אינון דידעין יתיר, לא מסתכלן בלבושא, אלא בגופא, דאיהי תחות ההוא לבושא. חכימין
עבדי דמלכא עלאה,אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנישמתא, דאיהי עיקרא דכלא, אורייתא ממש, ולזמנא דאתי, זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא".
זוה"ק שם.
 
 פירוש: אלו שיודעים יותר, אינם מסתכלים בלבוש אלא בגוף שהוא תחת הלבוש ההוא. החכמים
עבדי המלך העליון, אותם שעמדו בהר סיני, אינם מסתכלים אלא בנשמה,שבתורה, שהיא עיקר
 הכל, תורה ממש, ולעתיד לבוא, עתידים להסתכל בנשמה של נשמה שבתורה.(ר"ל, התורה היא נשמה,ותורת הקבלה נשמה לנשמה)
 
והרי על כך יחמץ הלב, ועל זה יזעק מעומקיה, על זה באתי אני לזעוק בהאי חיבורה
ב'קול קורא' ולזה כתבתי כל חיבורי זה, שאין שומע, והבת קול קוראת ואין עונה, וזה משום שבאתי ואין איש.
 
אין איש מבין את העלבון הגדול בהזנחת הלימוד של התורה הנישגבה הזו, אם כן איך
 לא תכריז בת הקול על עלבונה של תורה, אלא שהתורה הפנימית, תורת הסוד היא התורה, ואשר בה עולבים, ועל הזנחתה היא הבת קול, מכרזת, ופשוט.
 
ואין סוף לראיות מן הזוה"ק ומכמוהר"ר, חיים ויטל זיע"א שאמר בהקדמותיו ל-
"עץ חיים" מילן דנחתו מן שמיא, ומביא מכל התורה מהנביאים מהתיקונים, וממאות מקורות ובודאי שכל דבריו נתלים באילן גדול אדיר ושגיא, מורו ורבו האר"י זיע"א,
 והנה מעט מדבריו:
 
"אמר עוד, כל הגבעות התקלקלו כי הגבעות הם הת"ח, הבחורים הנקראים גבעות, אצל בחינת ההרים הנזכר, הנה הגבעות אלו התקלקלו לגמרי...
 
 ...כי בראות התלמידים הקטנים את הגדולים, ההרים הרמים רודפים יומם ולילה אחרי הפשטים, ואינם עוסקים בחכמה הזאת ואינם יודעים כי מיראתם להיכנס בה הם
 נימנעים מלהתעסק בה כנזכר...
 
... וע"כ גבעות אלו נתקלקלו, וליבם שורש פורה, ראש ולענה ועלתה בהם חלודת טיט
ורפש, לכפור בחכמת האמת, ואומרים שאין בתורה אלא פשטיה ולבושיה בלבד, ואין
ספק כי לא יהיה להם חלק לעולם הבא...
 
...כי תורת עוה"ב איננה כפשטה, רק עד שם עוסקים ברזי התורה וסודותיה, וזה שלא בחר בה, ולא טרח בעוה"ז, מערב שבת, לא יאכל בשבת,ועליהם נאמר, הנה עבדי יאכלו, ואתם תירעבו". מוהרח"ו שם.
 
וכן השל"ה הקדוש אמר לבניו: "כל מי שלא טעם טעם חכמת הקבלה לא טעם טעם יראת חטא מימיו, וכן אמר: שגדול וחשוב היום שנתגלתה בו קבלת רבינו הקדוש האר"י ז"ל, כיום שניתנה תורת משה לישראל".
 
ועוד זאת: "כי הירידה הגדולה של הדור -שעזבו את שמירת התורה הוא גם כן לסיבת מניעת הלימוד הקדוש - חכמת הקבלה".
 
הרי ברור מכאן מדברי השל"ה הקדוש שאין אדם יודע יראת חטא מהי אלא אם שוקד
ולומד את תורת הזוהר והקבלה, ואולי מכאן ברור לנו למה אנשים חוטאים בלשון הרע כשאומרים על לומדי הקבלה שהם באים לידי עניות, או מתים בקיצור שנים.
 
ובודאי ישראל כולם קדושים, אולם לצערי, נראה לי שאלה המלעיזים על לומדי התורה הזו, אינם עוסקים בתורת החכמה ופשוט שלא רכשו עדיין וממש יראת חטא.
 
ויתכן כי עושים זאת מתוך בלבול הדעת, ואינם מבינים את החשיבות הרבה ללימוד
תורת הקבלה בדור הזה. אך חבל מאד שעושים תורתם נקבים נקבים חלולים חלולים, ואינם מוכנים לשמוע ולהשלים בכך לימודם, וה' ירחם וידונם לכף זכות.
 
אמר הצעיר מעיר, הדל באלפי חיים ויטאל בן לא"א הרב יוסף ויטאל זלה"ה: בהיותי בן שלושים לכח, תשש כוחי ישבתי משתומם, ומחשבותי תמהים כי עבר קציר כלה קיץ
ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו, אין מזור לבשרינו, ולא עלתה ארוכה למכתינו, לחורבן בית מקדשינו, הנחרב זה היום אלף ות"ק וד' שנים...
 
...אוי לנו כי פנה היום יום אחד של הקב"ה, שהוא אלף שנים, וגם נטו צללי ערב שהם
ת"ק וד' שנים, יותר מחצי היום הב', וכלו כל הקיצין, ועדין בן דוד לא בא....
 
...ונודע את אשר ארז"ל (ירושלמי יומא פ"א ה"א.) כל דור שלא ניבנה בית המקדש בימיו,
כאילו נחרב בימיו, ואתנה את פני לחקור ולדעת מה זה ועל מה נתארך קיצינו וגלותינו,
ומדוע לא בא בן ישי...
 
...ומצאתי און לי ואנינה בקרבי, וליבי דוי, ממאמר אחד הובא בס' התיקונים תיקון ל'
 דף ע"ז ע"ב. וז"ל: תנינא, ורוח אלוקים מרחפת וגו'.מאי ורוח, אלא בודאי בזימנא
דשכינתא נחתת בגלותא האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא, בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו...
 
... והאי רוח אתעביד קלא וימא הכי: אינון דמיכין, דשינתא בחוריהן, סתימין עינין,
 אטימי ליבא, קומו ואתערו לגבי שכינתא, דאית לכון ליבא, בלא סכלתנו למנדע ביה,
ואיהו בינייכו.
 
פירוש: שנינו, רוח אלוקים מרחפת, מה רוח? אלא בודאי בזמן שהשכינה ירדה לגלות, הרוח הזו
נושבת על אלה המתעסקים בתורה, משום השכינה השורה בניהם, ורוח זו עושה,מוציאה, קול
 ואומרתכך: אלה הרדומים, הישנים, סתומי עיניים, ואטומי לב, קומו הקיצו, והתעוררו אל השכינה,
 שיש לכם לב בלי שכל לדעת על קיומה, לחוש בה, והיא ביניכם, בתוככם.
 
וסוד הכתוב בישעיהו מ' קול אומר קרא, והיא אומרה (השכינה) מה אקרא, כל
הבשר חציר - כולא אינון כבעירן דאכלי חציר.(כולם כבהמות אוכלי חציר) וכל חסדו
 כציץ השדה - כל חסד דעבדין, לגרמייהו עבדין.   (כל חסד שעושים לעצמם עושים)
 ובזמן ההוא מה כתוב (תהילים ע"ח) ויזכור כי בשר המה.
 
 רוח הולך ולא ישוב, דא איהו רוחו של משיח, ווי לון מאן דגרמי דיוזיל ליה מן עלמא,
ולא יתוב לעלמא, דאילן אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בען לאשתדלא בחכמת הקבלה...והאי רוח דאיסתלק, דאיהו רוחו של משיח, כמה דאיתמר ואיהו רוה"ק,
ואיהו רוח חו"ב, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'.
 
פירוש: רוח הולך ולא ישוב, זה הוא רוחו של משיח, אוי להם אלה הגורמים שילך לו מן העולם
, ולא ישוב לעולם, שאלה הם העושים התורה יבשה (וכבר הסברנו זאת) ואינם רוצים להשתדל
בלימוד חכמת הקבלה... והרוח הזה שהיסתלק מן העולם, שהוא רוחו של משיח, כמו שנאמר,
והוא רוח הקודש, והוא רוח חכמה ובינה עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'. 
 
והנה מה שכתב בתחילת דבריו, ואפי' כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדי, לגרמייהו וכו', עם היות שפשטו מבואר, ובפרט בזמנינו זה בעו"ה, אשר התורה נעשית
קרדום לחתוך בה אצל קצת בעלי תורה, אשר עסקם בתורה ע"מ לקבל פרס, והספקות יתירות.
 
 וגם להיותם מכלל ראשי ישיבות, ודייני סנהדראות, להיות שמם וריחם נודף בכל הארץ
 ודומים במעשיהם לאנשי דור הפלגה, הבונים מגדל וראשו בשמים, ועיקר סיבת
מעשיהם היא, מ"ש אח"כ הכתוב, ונעשה לנו שם. מוהרח"ו בהקדמה ל"עץ חיים".
 
ועל כגון אלה נאמר בזוה"ק דף כ"ה ע"ב, וז"ל ע"פ אלה תולדות השמים והארץ,
שחמישה מינים יש בערב רב ומדבר מענין המין השלישי, הוא הנקרא כת גיבורים, שעליהם נאמר: 
 המה הגיבורים אשר מעולם אנשי ה', והם מצד אלה שנאמר בהם, הבה נבנה לנו עיר ומגדל, וגו', ונעשה לנו שם, בבנין בתי כנסיות ובתי מדרשות, ומניחין בהם ספר תורה,
וכתר על ראשו, ולא לשם ה' הם עושים, אלא לשמם, לעצמם הם עושים.
 
ועל הכת הזאת נאמר בגמרא:
"כל העוסק בתורה שלא לשמה, נוח לו שנתהפכה שלייתו על פניו, ולא יצא לאויר
העולם".
(ברכות י"ז)
 
ואמנם אנשים אלה מראים תימה וענוה באמרם כי כל עסקם בתורה היא לשמה, והנה
החכם הגדול, התנא ר"מ ע"ה, העיד עליהם שלא כך הוא, באומרו לשון כללות:
 
"כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה וכו'. ומגלים לו רזי תורה, ונעשה כנהר המתגבר שאינו פוסק והולך, וכמעיין המתגבר מאליו, בלתי הצטרכו לטרוח ולעיין בה, ולהוציא טיפין טיפין של מימי התורה מן הסלע". (אבות פ"ו מ"א).
 
הנה זה יורינו שאינו עוסק בתורה לשמה כהלכתה, ומי זה האיש אשר לא יזלו עיניו
דמעות, בראותו המשנה הזאת, ורואה חסרונו ופחיתותו.
 
האמנם אע"פ שלכאורה, אפשר לפרש לשון המאמר על אופן זה, עכ"ז    דבר קשה מאד
מאד לומר, וכי בשופטני עסקינן, ולא בכללות כל התלמידי חכמים העוסקים בתורה,
והראיה ע"ז אומרו דרך כללות ואפי' כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדי,
לגרמייהו עבדי.
 
ואין לומר דמלת "כל" היא יתירא ומשבשתא, שהרי מקרא דורש, וכל חסדו כציץ השדה,
שלא נאמר וחסדו, אלא וכל חסדו, לרמוז כי כל הת"ח העוסקים בתורה, הנקראת תורת
חסד על לשונה, הם דומים בחסד ההוא אל ציץ השדה, משום שלעצמם עושים.
 
 אבל ביאור לשון הנז"ל, יובן ראשיתו מאחריתו באומרו ויראה ואהבה ע"מ לק"פ, זוהי
שפחה ותחת שלש רגזה הארץ..ועל מה רגזה הארץ.
ע"כ
 
"לימוד סודות התורה גבוה מאוד על כל הלימודים, אשרי מי שזכה שחלק ה' לו חלק בבינה, ויש לו יד ושם בחכמת הקבלה, ומכוון בעשיית המצוות ובתפילותיו ולימודו
על פי הסוד מה טוב חלקו ומה נעים גורלו, אין הפה יכול לספר גודל מעלתם...
 
... והרגיל בספר הזוה"ק ראה יראה גודל מעלת האנשים האלה שלמים הפלא ופלא, ומי
שאין לו יד בחכמה גדולה זו, גדולה רעתו, עד שאמרו מי שלא נכנס לסוד ויצא, טוב לו
שלא נברא...וכהנה רבות מאמרים הממרמרים את הלב...
 
...ובודאי שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו.
(בחכמת הקבלה), וביכול הכתוב מדבר, ועול יסבול ולא יבול כדי לזכות לחכמה זו,
כי גדול כבודו בשמים ממעל שעושה נחת רוח גדול ליוצרו...
 
והמרגיל עצמו לחזות בנועם ספרי המקובלים, בעיניו יראה כי אין דבר ריק ממנו,
שאפילו באכילה ושתיה ושאר כסות ועונה ודרכי חיבת איש לאשתו וכדומה, וביציאת
 חוץ, בכל יש רזין עילאין ובונה עולמות...
 
ועל כן, טוב לגבר שינהג לקיים כל דבר ע"פ הסוד כמנהגן של חסידים, ואף שאינו יודע הסוד, מעשה ידינו כוננה עלינו, ועושה נחת רוח ליוצרינו...וצריך האדם שיהיה נאמן
רוח מכסה דבר,ולא יגלה סודו לכל אדם, כי את צנועים חכמה..."  פלא יועץ - "סוד".
 
לסיכום דברי גאוני וקדושי ארץ המועתקים כאן, ועוד אלפי מאמרים המפוזרים בזוהר
הקדוש ובשאר ספרים, אשר אין ספר שיכיל את כולם ובודאי הדברים שהובאו כאן די בהם כדי שיבין כל בר דעת את חיוב הלימוד והעיסוק בזוה"ק, בתיקונים ובתורת
הקבלה של האר"י ז"ל.
 
והנה אם נבין שבתורת הפשט דשו ועסקו בכל הדורות ואורה לא היה גדול דיו כדי
 להאיר את חושך הדורות ולהביא לאורו של משיח, והרי ראית שאף לדברי חכמים כך הוא.
 
הנה כפי עיני הקורא די ברור כי כולם, כל חכמי הקבלה ובכלל חכמי ישראל לדורותיהם כאחד, רואים בעין קדשם שכל עיכוב גאולתינו ושכל הרע המסובב על ידי הגלות המר הזה.
 
וכל ההזנחה הגדולה המתהווה בדורנו זה אחרון הוא אך ורק מחוסר לימוד התורה
הפנימית והנישגבה הזו, ואל יאמר האומר, מי יודע עומק הדברים.
 
 ולא דברים ריקים אלה אשר אמרתי כאן, אלא דברים של טעם, ואף על פי כן מי יקבל הדברים האלה הבאים מדעה עניה כשלי, ועל אף שהדעת הפשוט סובלת הבנת הדברים בפשיטות, אני מה, ודעתי מה.
 
אלא די אם ניפקח עיננו ועיני שיכלנו וליבנו ונשמע דברי חז"ל והמקובלים אשר הבאתי כאן, שאין מי אשר יערער עליהם, וגם ראה בהקדמה את דברי הרש"ש הקדוש שאמר בצוואתו: "שבלימוד תורת הסוד וחכמת הקבלה תלוי ביאת משיח צדקינו וגאולתינו...".
לך ע"ש.   
 
אור המשיח ואור הקבלה
 
ידוע כי המשיח אמור לבא בזמן הצער והמצוקה בהם יהיו שרויים עם ישראל, ורואים
זאת בחוש ממש בדורינו זה, כיצד עם ישראל סובל צער רב מכל הבחינות, מאויבינו מבחוץ ושליטת הערב רב מבפנים, ועל זה נאמר: מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו, ודי
 בזה.
 
ואני הקטן והעלוב אומר, שהגאולה וביאת המשיח דרושים בהכרח דוקא בדור הזה,
שאין כוחו גדול לעסוק בתורה כמו הראשונים, ואינו כדור הקדושים.
 
 ולע"ד, חייב להיות כך שהרי בזמן שפלות וחושך בעם, אז באמת נצרכת הגאולה ומחוייבת ביאתו של המשיח וזאת כדי שיוציא אותנו מאפילה לאור גדול. ובידינו הדבר.
 
משמע, שבתורת הסוד, גם אם אין כוחינו גדול בה וגם אם לו במעט נעסוק בה, ניגאל,
ומכאן ניתן לשאול את השאלה המתבקשת, האם די בעיסוק מעט בתורת הזוה"ק והקבלה, כדי להביא אורו של משיח בדור הזה לגאולת ישראל?
 
דע כי בודאי כך הוא, שהרי כמה אור נידרש כדי לסלק החושך, וכידוע לסלק אפילו
הרבה מאד מן החושך, כל שדרוש הוא רק מעט מן האור וזה הוא המעט מן האור,מן
הרז, היא תורת הסוד, הנדרש בדורינו, אור היוצא ועולה מתוך לימוד חכמת הזוהר והקבלה.
 
 אור זה אף אם הוא מעט כפי כוחינו והשגתינו הוא האור שיאיר את חשכת גלותינו
ויביאנו לראות בביאת משיח צדקינו ובהקמת שכינת עוזנו מעפרה. לע"ד.
 
אך יש מי שיקשה עוד וישאל, ואף על פי כן מי אומר שהדור הזה ראוי והוכשר להביא
את המשיח הגואל? ואם כן, מי אומר שמתוך כך מחויב הדור בלימוד חכמת הזוהר והקבלה דוקא, יותר מלימוד תורת הפשט?
 
ואם בדור זה אמור לבא ומוכרח שיבוא המשיח, אז שיבוא, ודי לנו אם נעסוק בתורת הפשט, ולמה לי להכניס עצמי בתורת הקבלה והזוהר הקדוש? והניח לי לנפשי.אך לא
 כך הוא.והנה מונחים לפניך דברי החכם פקח עיניך וראה.
 
"ומה שאומרים וכי אכשר דרא? כלומר האם הדור כשר ללימוד הקבלה? אדרבה, שבדורות הראשונים שהיו להם נשמות קדושים ממקומות גבוהים, יכלו לטהר נשמתם בפשטי התורה...
 
ועכשיו בעקבא דמשיחא נשמות נמוכים, וגם התגברות החיצונים רחמנא ליצלן, אי
אפשר לטהר נשמתם, נשמות הדור הזה, רק בסמים יקרים היינו הזוהר הקדוש".
    צוואת הר"צ מאיר זיע"א.
 
ונזכיר כאן, שוב, גם את דברי מוהרח""ו שאת דבריו כבר הבאתי לעי"ל:
"הרי מבואר כי עד עתה, היו דברי חכמת הזוהר נעלמת, ובדרא בתראה תתגלה ותתפרסם חכמה הזאת, ויבינו ויסכילו ברזי התורה שלא השיגו הקודמים אלינו...
 
..ובזה ניסתלקה השגת הפתאים, המקשים ואומרים, איכשור דרי ואם דורות שלפנינו
 לא השיגוה, איך נדעה אנחנו, ובזה יסכר פיהם..
 
...ואף גם זאת בדור הזה האחרון, לא מאסנו ולא געלנו להפר בריתו איתנו ח"ו, וכמו
שכתוב בתקונים כנ"ל, דבדרא בתראה בסוף יומיא יתפרנסון מהאי חיבורא ובגיניה,
וקראתם דרור בארץ, וגו'." 
"עץ-חיים".
 
ועוד אומר אני, כי מה עוד ניצרכת לנו ראיה שאכן רק בכח לימוד תורת הניסתר הזוהר הקדוש והתיקונים ותורת הקבלה של רבינו הקדוש האר"י ז"ל נביא הגאולה.
 
וימחל לי הקורא היקר, על שאני מכניס דעתי עם דעת החכמים שצידדו בכך וכבר
הביעו דעתם לפני, ואני הרי עפר לרגליהם ואנני חכם ואף אין בי לא דעת ולא תבונה,
אלא לצורך הענין אני אומר.
 
ואם כן הכיצד נגרום לכך, הרי ראיה לפנינו מדברי המקובלים ושאר חז"ל, האומרים כי
מתוך השקידה על לימוד החכמה הזו יש בכוח הדור להביא לגאולת ישראל, וניגאל.
 
ומאידך הטענה שאין כוחינו להשיג בה לדברי הטועים והאומרים לא לנו לעסוק בה,
מכל מיני טענות מטענות שונות, ואינם שמים לנגד עיניהם את עדיפות הדברים נכונה. לע"ד.
 
שהרי, אם מעט מעיסוקינו בחכמת הזוה"ק והקבלה, יביא לגאולת ישראל ע"פ דעת חכמים, אז למה ומאיזה טעם לאסור את לימוד הקבלה בדור שבכוחו כן לגרום לגאולת ישראל ואמא שכינה? לכאורה, סתירה יש כאן.
 
אז הנה פשוט, ראשית, לע"ד, מי יכול להפריך דעת החכמים המצדדים ללמוד ולעסוק בחכמה הנשגבה הזו בדורינו, והרי חייבים אנו לקבל דעתם, ושנית, דברי השוללים לימודה, ודאי וודאי אינם עומדים ואינם יכולים לעמוד, כנגד דעת החכמים והמקובלים,
אם כן דעתם לא שייכת כאן.
 
 אבל בכל זאת, להסיר ספק מלב נעמיק לשאול, אם נקבל דעת החכמים המתירים
לימוד החכמה, ונעסוק בה, האם יש בכוחו של דורינו זה החלש והשפל,לצאת מן
האפילה הרבה הזו בה הוא שרוי? ואם כן כיצד?
 
התשובה היא פשוטה, כבר ידוע לנו כי המילה אור עולה בגימטריה כמנין רז (207), ורז משמעו סוד, אם כן מה צריך כדי לסלק את החושך בו שרוי הדור? צריך אור,
והרי התורה בכלל גם בפשטיותה היא אור כש"א: נר מצוה ותורה אור.
 
אלא שבדור הזה נחוץ לנו לא אור פשוט, כלומר לא אור תורה של פשט שבה אין
 בכוחינו ולא עלינו המלאכה להשלים בה, אלא אור תורה גדול ונישגב אור הרז.
 
וברור כי האור המדובר בו הנחוץ כדי שיסלק את החושך בדור הזה הוא דוקא האור בחינת רז משמע, אור תורת הסוד שמכח עיסוקינו בה ושקדתינו בה בדור הזה, היא מכוחה ומכח הארתה, תסלק את החושך השולט ומחשיך, היא היא תורת הסוד, היא הסם המרפא.
 
 הרז, חכמת הקבלה, העולה אור, ואף לו יהי מעט ממנו, ויאיר מכח לימודינו בה,
הוא אשר יגרום להסתלקות החושך ולהארת אורו של משיח, ויוציאנו מאפילה לאור
גדול אור המשיח והגאולה, והמעט הזה מן האור יסלק הרבה מן החושך, כידוע.
 
ואם רבים מאיתנו בעם ישראל, ובודאי הת"ח, ניקח על עצמינו לעסוק בחכמת הזוה"ק והקבלה, ועל אף חלישות נשמותינו בדור הזה, בכוחינו יהיה לסלק כל החושך ממש,
אם נבין את דעת החכמים המצדדים.
 
 ואף אם נחשוב כי מעט יהיה האור שיאיר כל אחד מאיתנו, הרי כל אחד הוא אור קטן
 אך כולנו, יחדיו, נאיר באור איתן, וגם אם יעלה האור מגריסא בעלמא של הזוה"ק והקבלה,ובלי הבנה ממש, המעט הזה מן האור,יש בו להביא לגאולת אמא שכינה ולהקמתה מעפרה ולגאולת ישראל כולו.
 
הרשות נתונה והותר האיסור ללימוד הקבלה
 
אם כן, ע"פ ההגיון הפשוט בנאמר כאן, שמובן, לדעתי, בכל בר לב ושכל אז למה זה
 נאסור ונוותר על יכולתינו אף אם בכוחינו הדל,לתרום לגאולתינו אנו, הרי אין בכך לא הגיון ולא אחריות מינימלית לערבותינו זה לזה ובציוויינו לתקן עולם במלכות שדי,
שהרי לכך נוצרנו. וזה לע"ד.
 
ואם נתעקש ונאמר, וכי מה בכוחינו לעשות ולסייע בלימוד התורה הזו הרי היא גדולה ועצומה ומי יכול לשחות בים כל כך גדול והרי ים הפשט כבר גדול עלינו, ואיך ניצלח ים
עצום ונורא זה של תורת הסוד? וכאן בדיוק, נחבאת התשובה האמיתית בדברי
כמוהרח"ו זיע"א.
 
"אין האדם יוצא ידי חובתו לגמרי בעסק המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד בלבד, אלא
הוא מחוייב לעסוק בכל יכולתו בסתרי תורה ובמעשה מרכבה, כי הוא מתקן כביכול,
ונותן עוז וכח למעלה וזהו נקרא עוסק בתורה לשמה, בלי ספק. בהקדמה ל "עץ חיים".
 
ומי מאיתנו באמת בדור הזה, אשר יכול לעמוד ולסתור דבריו של עיר וקדיש כרבינו
חיים ויטאל ע"ה נוטע עץ החיים לישראל, ואשר מי לנו כמוהו שמעט מדבריו הבאתי בחיבור זה, ומי לנו כמורהו אשר על ברכיו ישב ולמד כל חכמתו ממנו, האר"י הקדוש זיע"א, ואשר מפיו דיבר.
 
ודע לך אחי, כי כל ההסתרות שהסתירו חכמי הקבלה, וכל האיסורים היו אך ורק
 לשמור  על היין הישן והמשומר הזה,חכמת הקבלה, עבור הדור הזה שלנו, והחכמה
 הזו תססה מאות בשנים ע"מ שתפרוץ החוצה דוקא בדורינו זה דור המשיח, המסוגל לגאולה.
 
אלא אם יש בינינו מי אשר יכחיש גם זאת, כי דורינו הוא דור עיקבא דמשיחא, ע"פ דעת חז"ל,והרי נכיר בכך על נקלה ולדעת חכמינו שאמרו בגמרא, שכאשר יהיו הסימנים
האלו בעם ישראל אין לך זה כי אם משיח בפתח.
 
כגון: חוצפא יסגא, בת תקום באימה, וכלה בחמותה ונערים פני זקנים ילבינו, וזקנים
בפני נערים יקומו, והמלכות תיהפך למינות, ופני הדור כפני הכלב, רח"ל. וכי אין רואים סימנים אלו בחוש ממש בימינו אלה?
 
והנה הכסא מלך מביא: "כמה גדול חיוב על תלמידי חכמים ללמוד קבלה, ועונשם
כמה גדול אם אינם לומדים קבלה וגורם אורך גלותא, כי הם מעכבים את הגאולה רח"ל...
 
... כי יעשה בשעה אחת בלימוד הקבלה מה שלא יעשה בלימוד חודש ימים בפשטי
התורה, כי גדול כוחה לקרב הגאולה".
תיקון ל'.
 
מכאן פשוט להבין, דורינו זה שהוא דור ביאת המשיח, הוא הדור המצווה לדעת וללמוד
את החכמה הנשגבה הזו שבלעדי לימודה לא יגאלו ישראל וכבר ידוע ע"פ הסוד שמי
שיבוא ביום פקודה ואין עימו הלימוד הנ”ל ישא חטאו ואף ישוב בגלגול להשלים את החסר.
 
והנה דברי הזוה"ק."בחיבור הזה שלך, (של רשב"י, והוא ספר הזוהר) יצאו בו ישראל מן הגלות ברחמים". פרשת נשא קכ"ד.
 
ע"כ מי הוא זה ואי זה הוא אשר יהין בנפשו להרים ראש כנגד דברי המקובלים ויאמר כי לימוד הקבלה הוא אסור, ואין חלקינו בה והלומד ועוסק בה, מביא עצמו לעניות או
לייסורים ח"ו.
 
וכמו שכבר אמרנו שהקניית ערכים לעבודת ה' וקניית יראת חטא ותיקון המידות, נמצא רק בלימוד התורה הזו, שהיא מאירה את נפש האדם באורות עליונים, ואיך אפשר להימנע מלימודה? והנה דברי החכם:
 
"והרגיל בספר הזוהר והתיקונים וספרי המקובלים - בעניו יראה ולבבו יבין גודל
מעלת חכמה זו, וימסור נפשו עליה ולפום צערא אגרא...
 
...אמנם, אף מי שאין לו יד בחכמה זו, לא ימנע משוט באר"ש ארשו"ת החיים, ספרי המקובלים המפרשים כוונת התפילה וברכות ומצוות על פי הסוד...".
 
 וגם הרואה ספרי המקובלים בלבבו יבין מעט כי גדול אדוננו ולגדולתו אין חקר, ויבין
מעט עד כמה מגיע פגם החוטא, ומה גורם פגם וקילקול גדול על כל דהוא דבר פשע...
 
...ומה מאד גדלה חורבן ביהמ"ק אשר גרמנו בעוונותינו הרבים, באופן שראוי לאדם להתמרמר בזכרו אלה, ולהוריד כנחל דמעה מאין הפוגות כלל הדברים שאמרו שמי
שלא טעם טעם חכמה זו לא טעם טעם יראת חטא"... " פלא יועץ - סוד.
 
 וכן דברי הרש"ש הקדוש: "הרי מה שכתבתי כאן, הוא כאין וכאפס לעומת מה שהישגתי,ומונח בקרבי, ולא עוד אלא שליבי כואב עלי,שיודע אני שבזכות ספר הזוהר
הקדוש וכתבי הקבלה שיתפשטו בעולם, ייצא עם ישראל לחירות ובלימוד זה תלויים גאולתינו וביאת משיח צדקינו...ורבים מבני עמינו ירצו להכנס לפרדס...".
 אור-הרש"ש עמ' 159 .
 
אלא אם עיקש ליבו, ואין בו תבונה מהבין ואין נפשו משגת בתורת האמת ואינו רוצה
לדעת ולקבל, מחשיבות לימודה בדור הזה, להטעות העם ולהכשילם וגדול עוונו מנשוא.
 
ומה יאמר זה ומה יתרץ ביום פקודה על שהרחיק עצמו, וגרם להרחיק אנשים אחרים
ויראים, מתורת הקבלה בדברים שאינם שייכים בדורינו זה, גם אם הם מצוטטים
ממקום כל שהו.
 
 וה’ הטוב ירחם על הנשמות האלה שטועות בהבנת דברי חכמים וע"י כך מחשיכים אור התורה האמיתי מלהאיר, ובכך מונעים הארת אורו של משיח על עם ישראל. והנה
הסכת ושמע:
 
"ותאמין לי אחי, מי שלא לומד זאת החכמה הוא כמו הדר בחו"ל, ודומה כמי שאין לו אלוה, אחר שהתאוות גובר והיצר מסית ומביא ספק אמונה...
 
...אבל המשים נפשו בכפו ועוסק בחכמה ובזוהר להבין, נתבשר בלב כל חכם לב השגת החכמה ויראת שמים... ולא ישאר לו שום ספק בדרכי ה' המפליא פלאות, ויעמוד על עיקרי ענייני האמונה ולא ישאר לו שום ספק וקושיא כלל". בעהמ"ח "סור מרע".
 
הנה עד כאן ברור לנו כי המשכות הגלות ועיכוב הגאולה והסבל של עם ישראל וגלות השכינה, נגרם בגלל אותם אלה הפוסלים את לומדי הזוהר ותורת הקבלה ומונעים
עצמם מלימודה, בטענה פשטנית "שעדיין לא מלאו כרסם בפשט " שכבר אמרנו שאין טענה זו שייכת בדור הזה.
 
והרי בלימוד פשטי התורה בכל הדורות לא נגאלו ישראל על אף גדולי העולם שקמו בדורות ההם לעם ישראל, ודעת המקובלים וחכמי האמת מאז ומעולם,אינה נוחה
מאלה המזניחים את לימוד התורה הנשגבה מכל היא תורת הקבלה. ורבות הראיות
 על נכונות דברי אלה אשר הבאתי כאן, ואשר הם ניצבים בראשי צורים ונתלים באילנות גבוהים.
 
"ומצאתי כתוב מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב,
עד תשלום שנת הר"נ-(חמשת אלפים ומאתיים וחמישים) ומשם ואילך יקרא דרא
בתראה, והותרה הגזירה והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר...
 
 ...ומשנת חמשת אלפים ושלוש מאות ליצירה, מן המובחר שיתעסקו ברבים גדולים וקטנים, ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח ולא בזכות אחר, ואין ראוי
להתרשל ". ר"ל מלימוד הקבלה.     
 מבעה"מ "מעלות הסולם" ב - "עץ חיים" להאר"י הקדוש ז"ל.
החובה לעסוק בזוה"ק והקבלה
 
טוב שיהיה נהיר לכל בעל לב, שכאשר שוקד הוא על לימוד חכמת הזוהר והתיקונים,
וקבלת האר"י ז"ל כפי כוחו ויכולתו כמובן, וכפי מידת השגתו באשר חנן אותו ה' יתברך.
 
 בכך ידע כי כל עוד הוא לומד בחכמה זו וכוונתו היא לכבוד ה' לבדו, ולאוקמא שכינתא מעפרא ולא למען עצמו ח"ו ואם הוא לומד אפילו מעט ואף אם אינו מבין, הרי הוא בונה עולמות עליונים רק בעצם לימודו בחכמה זו ועושה נ"ר גדול לפניו.
 
הנה ראה תראה וידוע תדע, כי הרשות כבר ניתנה לעסוק בחכמת התורה ובפנמיותה,
אך
דע אחי כי דרך לימודה אינה בדרך של פירסום ופרהסיה, אלא בדרך של צינעא
והתבטלות מוחלטת, בענוה רבה ובשפלות לב, כי בלימודה אתה מגלה מה כוחו הרב
 של האל הגדול הגיבור והנורא, ומה עצומה לאין ערוך חכמתו יתברך.
 
ושלא יובן מדברי כאן כי מעטה היא החכמה של תורת הפשט, והרי היא תורת אלוקים
חיים, אלא שהכוונה היא שבלימוד תורת הסוד אנו קונים לנו ערכים יותר נישגבים בעבודת ה', והרבה דברים ברורים לנו לאחר לימוד החכמה הזו שלא היו כל כך ברורים בלימוד הפשט בלבד. מה גם שההרגשה הכללית והתחושה בלב בעבודתו יתברך, היא שונה מאד.
 
"אשרינו מה טוב חלקינו,שזכינו לאורו לילך ולהגות באמרי נועם בזיו זוהר עליון אור הקדוש, חכו ממתקים וכולו מחמדים, מים שאין להם סוף וקץ להבין ולהשכיל במעשה בראשית ובמעשה מרכבה...
 
 ...ואיך להיות מרכבה להתייחד ולהשיב נפש אל מקור מחצבה ושרשה וזאת נחלט ונשרש בנפשי אשר מי שלא ראה אור ספר הזוהר לא ראה אור מימיו".
    "עטרת צבי" - פרשת בהעלותך.  
 
מכל הדברים הללו אתה למד שמוכרחים לעשות כל מיני השתדלויות ולחסוך זמן כדי
ללמוד את החכמה הקדושה הלזו כי כבר ידוע שבלעדיה הרי האדם נדמה כמו שור
אוכל עשב אשר אינו ראוי למאכל האדם.
 
 ומי שיודע, ע"פ הקבלה, את אשר ממתין לנפש האדם לאחר פטירתו מן העולם הזה,
הוא ודאי יותר נזהר ומקפיד בעבירות קטנות יותר מן הגדולות, והיודע את אשר יקרה אותו באחריתו, איך לא יזהר וישמור נפשו מחטא ומכאן פשוט שיראת חטא מצויה בו ובודאי יראת שמים.
 
ואמנם כן בכל משך גלויותינו היינו מצווים ועומדים להסתיר את החכמה הקדושה הלזו המלאה רזין ורזי רזין, אבל לעת הזו אשר אנחנו עומדים בה, כבר באנו לעקבתא
דמשיחא ולכן להיפך, עלינו לגלות את החכמה הקדושה הזו.
 
ואף תדע כי אין סוף לראיות אשר תומכות בדברי אלה ואין ספר אשר יכול להכילן כולם,
ומה לנו כי נלין ונחפש להפריך הדברים, אלא עלינו לאזור עוז איש איש כפי כוחו ולעסוק בתורת הקבלה של האר"י ז"ל ובזוהר הקדוש, ובכל זאת אביא כאן את דברי בעל היכל הברכה שאמר:
 
"ובעת עוקבא דמשיחא, (שהם ימינו אלה) התגברות הרע והעזות והמידות רעות בהנהגות ראשי ערב רב, נתגלה האור הגנוז מן השמים - ספר הזוהר הקדוש והתיקונים...
 
...ובזה הלימוד מבער הקוצים והרע שבנפשו ויזכה לדבק עצמו לאור העליון ויזכה בכל
מידות הטובות שבעולם, ולזה נתגלה האור הזה ועיקר לימוד לפנימיות התורה יהיה
שתשיג הארה וחיות אלוקית בנפשך בעת לימודך".
(היכל הברכה-דברים).
 
ואביא כאן עוד מעט מזעיר מדברי המקובלים חכמי האמת זיע"א אשר הגדילו עוז בגודל וחשיבות לימוד חכמת הקבלה, בהקדמה ל"עץ חיים" חלק ג' הנקרא "נהר שלום".
אשר חיבר עיר וקדיש נחית מן שמיא המקובל האלוקי מרן הרש"ש הקדוש זיע"א.
על הפסוק:
 
"קול אומר קרא, ואמר מה אקרא, כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ כי רוח ה' נשבה בו, אכן חציר העם". (ישעיה - מ').
 
"ידוע הוא כי הגורם לכל הייסורים הנוראים של עניות וחרב וביזה רח"ל, הוא מפאת
חוסר השתדלות בלימוד חכמת הקבלה".
דברי בעל"מעלות הסולם"
 
ופירשו חז"ל:היא אומרת מה אקרא? "כל הבשר חציר" כולם כבהמות נדמו האוכלים חציר. "וכל חסדו כציץ השדה" כל חסד שעושים לעצמם הם עושים, המה הם העושים התורה יבשה, שאינם חפצים להשתדל בחכמת הקבלה, אוי להם שגורמים בזה עניות וחרב וביזה והרג ואובדן לעולם...
 
מכאן ברור הוא, כי הגורם לעניות וחרב וביזה והרג ואובדן לעולם,הוא מי שאינו לומד חכמת הקבלה ולא זה הלומד בה.
 
...הרי שסיבת הגברת הרע בגשמיות הוא בגלל אי העבודה והשקידה על לימוד הקודש של לימוד חכמת הקבלה כי בלימוד התורה הנגלית בלחוד לא יוצאים ידי החובה". 
 (תיקו"ז - תיקון ל').
 
וכמ"ש: "אוי להם לבני אדם סתומי עין, עליהם נאמר עניים להם ולא יראו באור התורה, בהמות הנה שאינם מסתכלים ואינם יודעים אלא בתבן של התורה שהיא כמו קליפה וחיצוניות החכמה". שם תיקון מ"ט.
 
ולכל הטועים למינהם, נבקש עבורם רחמים שיזכו לראות את האור ולא עוד יתהלכו בחושך, וה' הטוב ירחם עליהם ועל המחזיקים בדעתם והולכים בדרכם אשר אין דעת חכמים נוחה מהם, והראיות שהבאתי כאן מדברים בעד עצמם ואין כאן מה להוסיף.
 
והנה אמר כמוהרח"ו זיע"א זלה"ה, על אלה אשר חשק ליבם ואותה נפשם ללמוד את תורת הקבלה של האר"י ז"ל:
 
" ואם אותה נפשו לבוא בחדרת החכמה הזאת, יקבל עליו לגמור ולקיים כל מה שאכתוב, ויעיד עליו יוצר בראשית, שלא יבא אליו היזק בגופו ונפשו, ובכל אשר לו ולא לאחרים, תחת רודפו טוב...
 
...והבא לטהר ולקרב, ראשית הכל יראת ה', להשיג יראת העונש, כי יראת הרוממות שהוא יראה הפנימית, לא ישיגוהו רק מתוך גדלות החכמה...
 
...ועיקר מגמתו בידיעה הזה יהיה, לבער קוצים מן הכרם, כי לכן ניקראים העוסקים בחכמה הזאת, מחצדי חקלא..." "עץ חיים" בהקדמה.
 
ובעל פירוש מעלות הסולם אמר: "ואל יאמר האומר, מי יודע עומק הדברים, ומי יכול
לעמוד לפני האר"י ז"ל, להבין עמקי סודותיו, כי בחמלת ה' עלינו שלח ל נו משמי מעונה,
עיר וקדיש ממנו יתד ממנו פנה הוא האיר ענינו באור גדול אור הפנים אור פני מלך חיים...
 
...פנים מאירות ופנים מסבירות מו"ר המקובל האלוקי כקש"ת ר' יהודה הלוי אשלג
זיע"א. שבדורינו זה זכינו לחיבוריו הגדולים המבארים את החכמה ע"פ השכל העיוני הפשוט שכל מעיין בינוני יכול להבינה וללמדה ולהתקן על ידה.
 
ובכן שימחו צדיקים והרנינו כל ישרי לב כי סתרי תורה אשר היו טמונים ונסתרים מעיני הקדמונים והראשונים, יצאו ונגלו באלו הזמנים ובזכות לימוד תורתינו הקדושה לשמה,
נזכה לראות בנחמת ציון ויגאלינו גאולת עולם.אמן.
   הקדמת בעל המ"מ ב" עץ חיים".
הדרכים להשגת החכמה
 
ואתה הקורא הנעים, אם בעל נפש אתה, הכנס עצמך ללימוד החכמה הקדושה הזו, אך
שלא על מנת לקבל פרס, כי אמר הקב"ה,"השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ וגו'.
 
...דאיהו רחימו בלא פרס, ולא ע"מ לקבל פרס...ויראה ואהבה ע"מ לקבל פרס, איהי
שיפחה וכתוב תחת שלש רגזה הארץ, תחת עבד כי ימלוך, ושיפחה כי תירש גבירתה
.
פקודא תנינא.
 
ואומר לך באיזו דרך תלך, לעניות דעתי, ותשיג בה ותעורר את האהבה עד שתחפץ,
 ואם אין בכח שיכלך להבין בה אל תניחנה מידך, עיין בה וקרא את הכתוב בה, תחילה אף בלא הבנה, ומתוך אהבת ה' והתורה רדוף אחריה ותשיגנה, ובזה תעשה נ"ר גדול לבורא יתברך ויתעלה שמו.
 
 כי גם בגריסא בעלמא לבד ובלי הבנה, כוחה רב, ואף כך תפעל פעולותיה ותאיר לך
התורה הזו את עיני שיכלך ויפתחו לך עיני השכל לדעת ולהבין, וכבר נאמר על זה:.
 
"לימוד הזוהר הקדוש בגרסא בעלמא בונה עולמות, וכל שכן אם יזכה ללמוד ולהבין
אפילו פירוש מאמר אחד, יעשה בו תיקון למעלה בשעה אחת, מה שלא יעשה בלימוד
הפשט שנה תמימה, ומובטח לו שהוא בן העולם הבא...".
"כסא מלך" תיקון מ"ב כי.
 
ותבין כמה אפסיים אנחנו שזכינו באל כזה ובתורה כזו, ותתמלא יראת חטא, אשר
 תביא אותך ליראת שמים גדולה, כי בין תבין חשיבות הדרך הנכונה בעבודתו יתברך
 ואת רצונו האמיתי, ממך כאדם, ובודאי תזכה ותגיע לידי עשיה נכונה.
 
וכל מעשיך יהיו לשמו, וכל עבודתך תהיה לפי רצונו יתברך, ולא תיכשל בחטא אפילו
 קטן. ואז תבין את דברי דוד המלך עה"ש שאמר: "ממה אירא ביום רע...עוון עקבי יסובני". שאז תתמלא יראת חטא ותבין שאין להתפשר בעבודתו יתברך אפילו בדברים הקטנים לכאורה.
 
שהרי כידוע לנו הדברים שאנו חושבים שהם חטאים קטנים, ע"י שאנו מוותרים לעצמינו ומרשים לנו לאמר דברים פה ושם שכאילו אין בהם חטא ממש, הם אלה שבסופו של
דבר יהיו החטאים הבאמת גדולים, וככל שתיזהר בעוון קטן ולכאורה שהיה בעניך כלא חשוב,כך תדע שאתה בדרך הנכונה והאור שאתה מאיר בלימודך ובמעשיך הוא האור האמיתי.ודע לך שכך הוא.
קביעת עיתים ללימוד החכמה.
וכשתירא מאד מאחריתך ותבין את אשר יקרה אותך ועם נשמתך לאחר פטירתך תדע
לחיות בתכלית זהירות העבודה, כשבלבך אור וטוהר עבודת ה' אמיתית כי תדע לקראת
מה אתה הולך וכבר תכין לעצמך הדרך, וכל זה האדם קונה בלימוד החכמה הקדושה הזו.
 
דע כי בכוחך יהיה מתוך לימוד החכמה להשפיע על חייך ובתפילתך האמיתית והנכונה לכבודו יתברך תדע לבטל כל גזירות קשות ולהשפיע שפע אור לכל העולמות, ולא דבר ריק הוא זה.
 
"ולו עמי שומע לי בעקבות משיחא, אשר הרע גובר היו שוקדים כל ימיהם ללמוד ספר הזוהר והתיקונים, והיו מבטלים כל הגזירות רעות והיו ממשיכים שפע אור על כל העולמות, כן גם השפעות פשטיות בני חיי ומזוני". "נוצר חסד" - על אבות פ"ד מ"ב.
 
"אבל העיקר תדע אחי לימוד זה שנתגלה בזמן הזה, הוא מחמת שרע גובר מאוד וכנסת ישראל נופל, ובלימוד הזה נזדכך הנפש ובאמת בעת לימוד הסודות ובפרט בזוהר ותיקונים - מאיר הנפש".שביל הייחוד - ד'
 
שנס מותניים ואזור עוז וקבע לך זמן, של לפחות שעה שעתיים ביום ללימוד חכמת הקבלה של הארי ז"ל, ושעתיים בלילה ללימוד ושקידה רבה בדברי הזוהר הקדוש והתיקונים, ואם יש בכוחך לשקוד עליה יותר זמן אשריך וטוב לך, ולפום צערא אגרא.
 
"ועיקר התגלות החכמה, (חכמת הקבלה), הזאת בדורינו, לא היה אלא להאיר על
 הנפש, לזככה בתשוקה ודביקות, אהבה ויראה, בקדושה ובטהרה... כי התגלות האור הצפון הזה בימינו היה להאיר עלינו ועל נפשינו להסיר מאיתנו כל הזוהמות ותאוות הרעות וכו'... אשר כל זה נעשה ונזדכך ע"י לימוד חכמה המתוקה מדבש".
 נתיב מצוותיך - בהקדמה.
 
שקוד ולמד חכמת הסוד ועשה חייל, כפי כוחך, כי דע לך שאין כמוה, וה' הוא הנותן כ"ח לעשות חייל ואין טוב וראוי כלימודה בלילה, לאחר התיקון חצות וכמו שאמר
דהע"ה: "חצות לילה אקום להודות לך" ושפוך שיחה לפניו והורד דימעה חמה על כי
גלתה אימנו השכינה ונפרדה ממנו, בעו"ה, ועל חורבן ביתו שיבנה בב"א.
 
ואמרו חז"ל הניעור ללמוד בלילה, תורתו משתמרת, וחוט של חסד נימשך עליו ביום". והקב"ה ופמליתו נהנים מהקול הבוקע מלימודו בחינת "חברים מקשיבים לקולך השמיעיני". ועושה נחת רוח רבה ליוצרו יתברך ויתעלה שמו.
 
ובודאי אל תניח ידך מתורת הניגלה מחד, ומאידך אל תעביר ימיך רק בה ואל תניח השולחן ריק מלפניך, ותמיד יהיה זה השולחן ערוך לפניך ובצידו הילקוט יוסף.
 
והקפד מאד בלימוד ההלכות אשר הורונו חכמינו ואל תסור מהן ימין ושמאל, פן יישכך הנחש, וכפי שכבר אמרתי לעי"ל.
 
"וטעמו וראו כי טוב ה', ממש חיות אדם הישראלי תלוי בספר הזוהר ובכתבי מרן
הריב"ש זצ"ל, ללמוד בקדושה ובשמחה ובנועם וביראה ובאהבה, כל אחד לפי השגתו וקדושתו..." "נוצר חסד" - על אבות פ"ד מ"ב.
 
ושבט המוסר, אל תנח מידך, ודעת דרכי המוסר ותיקון המידות באמת ובראשית חכמה לנהוג, ובדרך ה' תעלה, ובמסילות ישרים, ואורחות צדיקים תלך, ויביאוך לכניעה, לשיפלות וענווה וזה הפתח לזו החכמה. 
 
והשתדל מאד להתפלל תפילותיך בנחת ובכוונה רבה, ודע המילים אשר אתה אומר בעמדך לפני בורא עולם, ויחד תמיד שמו יתברך ובזאת אתה בונה עולמות עליונים רוחניים כפי כוחך ובודאי רצוי אתה ורצויה תפילתך לפניו.
 
וע"י לימוד וידיעת כוונת המצוות, מעורר בשרשים עליונים ויאיר למטה בעילוי רב אור גדול, ובפרט בעת לימוד ספר הזוהר שממש השכינה שורה עליך, והקב"ה מאיר עליך
אור חיות.
 
 ובלבד שתהיה לך הכנעה באמת...וה' יתברך יעזור לך בהרחבת המוחין של הקדושה, ובנועם זיו השכינה שלא תרגיש מכל ייסורין וכדו' אלה שום הרגש כלל וכלל".
.
שביל היחוד אות ד'.
 
ותלמד לבקש על ישראל אחיך לפני אשר תעמוד לבקש על עצמך, כי המתפלל על
חבירו נענה ראשון, וכאשר תעמוד ותתחנן על נפשך לפניו יתברך, בתחנון ובקשות
 בקש רחמים על כל ישראל וגדולי דורינו הצדיקים, והחסידים ועל שאר עם ישראל,
 ואח"כ עליך ועל בני ביתך.
 
לקבל הייסורים באהבה ובהכנעה.
ואם באו עליך ייסורים מייסורים שונים, אל תיטען עליהם ואל תחשוב כמחשבת
הרשעים אשר אומרים כי הייסורים באים מעיסוקך בתורת הקבלה, שאלה הם דברי
הבל ורעות רוח, ואל תיתן לרוח שטות זו מקום במחשבתך, ולו לרגע אלא הוצא זמן
מעט על פישפוש במעשיך, ותבין.
 
 ואל יבוא כעס אל ליבך, והיה שמח על כך וקבל באהבה הייסורים האלה, ותדע, כי הקב"ה ישתבח שמו לעד, הוא ממש, מייסר אותך והנה הוא בכבודו מתעסק בך להביא עליך הייסורים והעלבונות, ודע כי אתה אהובו בודאי, כי את אשר יאהב ה' יוכיח.
 
 ודע בליבך כי אלה הם ייסורי תוכחה ונסיונות, לתקן נישמתך ולזכך נפשך, כי בטח
 ראוי אתה לכך ואשריך שזכית, והודה לו על כך בחיזוק ובהגדלת הלימוד והעשיה
שלך, וכבר אמר הנביא ישעיה, "חידלו לכם מבן האדם אשר נשמה באפו, כי במה
נחשב הוא".
 
ואל תחקור ואל תשאל, ואל תטען, אלא שוב מיד בתשובה לפניו בכל יום שאם לא כן
 הרי אתה כמעיד עידות שקר בתפילתך, וה' הטוב ירחם וירפא את נפשך המתייסרת
כי הוא רופא הכל, והוא יתברך ה' רופאיך ואתה שוב בתשובה בשוכבך.
 
ודע אחי, ואחוז בידך ואל תרף, ותמיד יהיה שגור ונטוע עמוק בליבך הכלל, לעולם היה
מן הנעלבים ולא מן העולבים, ולעולם אל תלבין פני אדם, לא ברבים ולא בינך ובינו.
 
ומי אשר ולעניות דעתך הדלה והניפסדת עלב בך או פגע בך מחל לו מיד ואל תחזיק בליבך עליו, שלא תהיה תפילתך לפניו כעדות שקר, שהרי אתה אומר בעומדך, ונפשי כעפר לכל תהיה,ובקש מה' רחמים שיסלח לו, ואל ייענש שום אדם בסיבתך, והודה לו יתברך שזיכה אותך להתבזות ע"י אדם, שזוהי זכות גדולה.
 
ודע לך כי חייב אתה בכבוד התורה יותר מכל, ועל ה' מסור נפשך, והבן אם ירצה
שונאך לשלוח חיצו בך, יאמר כי בתורה אתה פוגע דוקא זאת יאמר לך, ולמה? כי
מטרתו להבאיש אותך ולהציג את יראתך ככלום.
 
ואתה אל תחוש לדבריהם, ותבין כי לא בך פגעו ונתנו דופי אלא בתורה אשר בך, והנח להם כי ע"פ מעשיהם ומיליהם והתנהגותם כבר תדע כי אין יראת אלוקים בקרבם, והקדימו לה חכמתם, ואתה אל תתחר במרעים, ואל תקנא בעושי עולה, אך שתוק, כי סייג לחכמה, שתיקה.
 
לשוב ולהשיב אחרים לפניו.
ודע כי חשוב מאד לפניו יתברך שהשב בתשובה עליו להשתדל ככל כוחו להשיב אחרים ולקרב את ישראל לאבינו שבשמים, מי מעט ומי יותר.
 
וכל ישראל קדושים, וכבר אמר הנביא: שובו והשיבו מפשעכם, שאם יש בכוחך
להשיב לאחרים ולא הישבת חטאיהם ופישעהם אשר ימשיכו לעשותם יהיו כחטאיך
וכפישעך ממש ח"ו, ומה טועלת קנית בתורתך.
 
והשתדל להיות נאהב על הבריות , ואל תזיק לאף אדם, באשר הוא ולא תגרום צער
לאחר אף אם בשוגג, ואם שגגת בקש סליחתו,אז יישמעו את אמרי ליקחך ויתחזקו
וישובו לפניו יתברך, ונחת רוח גדול עשית לבוראך.
 
ואתה שכרך גדול מאד, ומי ישורינו, ואם לקח ממך אדם דברים, ושב מעוון, אשריך
 וטוב לך, כי שכרך אין לו סוף כדעת הרשב"י הקדוש זיע"א, והחזק והתמד בכך מאד
 ואל יהיו דברים אלה קלים בעיניך.
 
 ואם למדת והישכלת, ויודע תורה אתה אל תחזיק טובתה לעצמך, אלא השתדל
להרביץ תורה כפי כוחך, ובענווה ובשיפלות, וללא משוא פנים או גאוה על אחרים, ויהיו דבריך נישמעים וניכנסים בלב השומעים, וכבר יעשו את שלהם, כי כוחם של דברים
גדול מאד, ובודאי דברי תורה, אם הם נאמרים באמת ובאמונה ומעומקא דליבא, יפעלו פעולתם ודאי.
 
ואל תהיה כמלמד התורה, ואל תחשיב עצמך לחכם, אלא היה כמעביר דברי ה' ורצונו לידיעת הרבים כדי שיפעלו הדברי תורה, והשומעים יבואו לידי תיקון מידותיהם
ויתחזקו במעשיהם לטובה, והכל בנחת רוח ובאהבה ובכבוד ואהבה לשומעים ולהם
ינעם.
 
ושמע גם אתה דברי תורה מאחרים כי מכל מלמדי השכלתי,ומי שאינו שומע בדברי
 תורה כבר אמר עליו החכם באדם שהע"ה: "המסיר אזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה.והיזהר בזה מאד.   
 
כתב הרשב"י ע"ה: "צריך האדם ללמוד תורה מכל אדם אפילו ממי שאינו יודע, משום
שע"י זה יתעורר בתורה ויבוא ללמוד ממי שיודע, ואח"כ יהיה נמצא שהלך בתורה
ובדרך אמת". (זוהר פרשת קדושים- צו).
 
וחנך הבנים לאהבה וליראת ה' תמיד והודע להם את החשיבות בקניית יראת חטא, לבל יחטאו ומכאן יקנו יראת שמים, וכמו מי שיראתו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת, כך מי שיראת החטא קודמת אצלו לא יחטא.
 
 ומתוך יראת החטא יבא ודאי ליראת שמים וכך תתקיים תורתו, וכל מעשיו יהיו לשם
שמים, ואם אתה יכול נהג בחינוך הבנים ע"פ עצת החכם, ולא תפסיד.
 
"ולו עמי שומע לי בדור הרע הזה שהמינות גובר, היו לומדים עם תינוק בן 9 שנים ספר הזוהר והתיקונים להגות בהם, והיה יראת חטא קודמת לחכמתו ומתקיים". 
"נוצר חסד" - על אבות פ"ד מ"ב.
 
ענוה ושפלות ותיקון מידות.
ואתה תדע ותקדים תמיד יראתך לחכמתך ומכאן אך באופן טיבעי תהיה שקוע באהבתו יתברך ודבק בו מאד, ונהיר יהיה לך שככל שאתה מגלה בתורת הסוד את גדלותו
יתברך אתה מגלה במקביל את אפסותך.
 
והרחק מאד מליבך מידת הגאוה ושלא תתגאה ח"ו בליבך על ידיעותך שאתה קונה בלימוד החכמה, כי תועבת ה' כל גבה לב, ואין זה לרצונו יתברך.
 
ומכאן אתה יודע שכל המידות הרעות אינן יכולות להיות נחלתך, ובודאי לא תבוא לידי
גאוה ולא תהי בז לדברי אחיך ותדע לקבל ולכבד כל אדם באשר הוא אדם כי בצלם
אלוקים ברא את האדם.
 
לעולם היה זהיר בכבוד חברך, ואהבת לריעך כמוך, ואתה אל תתגאה ואל תתהדר
בלימודך ולא בידיעותיך, כי את צנועים חכמה, והימנע ככל האפשר מכבוד אשר יחלקו
 לך וברח מהכבוד מאד,כי הכבוד והגדולה לחי עולמים ואתה מה.
 
ואת של חברך אל תיתאב ואל תיקח את השייך לו, ואל תתחבל תחבולות להרע ולהזיק, להכשיל ולפגוע בחברך, אלא סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו, ושמור פיך
מקלל, כי אשר יאהב קללה, תבואהו.
 
ולעולם השתדל לנהוג תמיד בשיפלות רוח ובענוה ואל תתנשא על אחרים, כי עובדי ה' נאמנה, ובודאי השוקדים בתורת הסוד, אין חלקם בכבוד וגאוה, אלא בשפלות גו ובענוה ובמסירות נפש לה' יתברך לבדו, ולקידוש שמו.
 
ותאיר את נפשך באם תלך בדרך זו והכל כפי כוחך ויכולתך לעשות, והבא להיטהר
מסייעים בידו מן השמים, ואל תיפול ברוחך מהמלעיזים ובטח בה' כי הבוטח בה' חסד יסובבנו.
 
מובא בספר תולדות יעקב יוסף, פרשת עקב וז"ל: "...זה ששוקל במידת הענוה, ותופס מידת בינוני, חכם יחשב, כי הוא תועלת וחכמה נפלאה בענין עבודת הבורא, שלא יהיה
נמאס בעיני עצמו.
 
 רק יאמר, מתי יגיעו מעשי למעשי האבות הראשונים, ובפרט בזמן הזה שהשכינה
בגלות שלא מצאה מנוח לכף רגלה, כי מיד בהכין אדם מעשיו לשם שמים,בכל דרכיו,
 מיד נעשה כסא להשכינה שתשרה בו, והוא נקרא יותר מן הדורות הראשונים שהיו הרבה צדיקים בעולם..".
 
שמירת הלשון הצדקה והחסד.
 וגם אם תשיג מעט, הרי בדור הזה המעט הזה שהישגת הוא הרבה מאד, כי כחולשת
הדור, כן חולשת ההשגה ואל תתייאש, מעט מן האור יסלק הרבה מן החושך, ודי בזה
להבין הענין.
 
ואלה הדברים יהיו אל מול עיניך תמיד, ואל תחוש כמי שהוא יחיד ומיוחד בלומדו את
חכמת הקבלה מחד, ואל תחשוב כי אתה עזוב ומשונה בהתרחקות חברים או אנשים מקירבתך מאידך.
 
אלא דע והתחזק תמיד כי מחד  מחשבה זו תביאך לגאווה ח"ו, ואז תיכשל בדרכיך.
ומאידך, אל תתמה ואל תצטער על בדידותך בעבודת ה' כי בכך רצונו להטיב לך.
 
ושמור מאד לשונך מרע, מרכילות ולשון הרע, כי הם כלי מלחמה החרב והחץ ואין
 אתה יודע במי תפלח חיצך, ואבדת כהורג הנפש ממש ח"ו והיזהר בשפתיך, שלא
תוציא בהם דבר מרמה, והיה דן את כל האדם לכף זכות.
 
ןאל יקל בעיניך מעשה הצדקה, כי היא תצילך ואינך יודע מתי, לכן השתדל לעשותה
בכל עת, וגמול חסד עם כל אדם, ואם יש בכוחך גמול חסד של אמת, אף עם אלה אשר אינם איתנו פה היום, ודע כי הרודף צדקה וחסד ימצא צדקה חיים וכבוד.
 
הישמר מאד מן הכעס ואל תביאהו אליך, כי אם תבוא לידיו, כל מיני גהינם ישלוט בך ותירחק ממך הקדושה, ומאליו לא תשיג במדרגות החכמה דבר וביטלת רצון בוראך.
 
דרך ה' בה אתה הולך אמת היא וככל שתתמיד ללכת בדרך ה', בדרך האמת הסוד
והחכמה, תראה ותבין יותר ויותר כי אכן מעט הם ההולכים בה, ואל פחד.
 
 ונחך ה' תמיד בדרך אשר אתה הולך בה וישמורך וישלח מלאכיו לפניך לשמורך מכל
רע. יאר וישא ה' פניו אליך ויברכך ויחונך ושמו יהיה בקירבך.
 
ואחזק דברי מדברי גאוני הקבלה שאמרו:
 "סמא דחיי חיוב גדול על כל ישראל ללמוד זוהר הקדוש בכל יום אפילו גרסא בעלמא
 כי בזה בונה עולמות ומטהר ומקדש נשמתו ואין קץ לגודל שכרו כי בזה מקרב הגאולה ועושה נחת רוח ליוצרו". ע"ח/ ח'-ג' בהקדמה.
 
"וכל הלומד כתבי מרן האר"י זלה"ה ועמו דברי הזוהר הקדוש... איש הזה שלומד כך
יטעום בעצמו טעם מתוק עד שידע שלא נמצא בעולם חכמה עמיקא כחכמת עמקי סתרי תורה... ובפרט בגלות האחרון הזה בודאי נאמר על אלו שלומדים בסתרי תורה,
"לולי תורתך שעשועי, אז אבדתי - ח"ו - בעניי". כנודע למשכיל דקדושה".
 
ויתן לך שלום, ואתה שלום וביתך שלום, וכל אשר לך שלום, והבן כי לכך נוצרת וזוהי תכליתך, כי לא לחינם באת בדור הזה דוקא, שאם כבר זכית לחיות ולהמצא בדור משיח משמע היתה כוונה ברורה להיותך כאן, אז למה לאבד את הזכות הנתונה בהבלי השוא.
 
מסור נפשך עבור גאולת השכינה.
בפרט בעידן צר וחשך ובדור חשוך ואפל, אז יותר חשוב אפילו תנועה קטנה לכבוד ה',
אפילו מאדם פשוט.
וכתב בעל החסד לאברהם בעין כל נהר כ"ד, וז"ל: ואם תאמר כיון שנסתם השפע
בכלל אם כן מה יתן ומה יוסיף העוסק בתורה ובמעשים טובים, או אם יפגום ח"ו.
 
ויש לומר כי העושה מצוה בעת הזאת, הוא עושה סמך אל השכינה ומושך לה שפע
קצת כמו זיעה בעלמא, ועל זה יש לו שכר טוב בעמלו, ועל זה נאמר בישעיה ס"ו:
 "שישו איתה משוש וגו'. כי הוא עושה לה סמך ואדרבא, שכרו יותר גדול.
 
והעד על זה, בת מלך בהיותה יושבת בהיכל אביה המלך, ואחד מעבדיה יעשה לה
 איזה עבודה, ודאי תשלם לו שכר, אבל לא שכר כל כך כמו שאם תהיה חוץ להיכל
 המלך בדוחק רב ובגלות, ואם העבד יתן לה אפילו דבר קל כמו עשב להבריא נפשה,
 הוא חשוב בעניה מכל אילי נביות אשר היה בשעת הממשלה. עכ"ל.
 
ועוד כתב שם, כי העבודה זו המועטת בזמן הזה הוא יותר חשוב מכל אילי נביות שהיו
בזמן שהיה בית המקדש קיים, וכן על דרך זה הוא הפגם ח"ו.
 
 מי שפוגם עכשיו, בשעת גלות המר הזה, שגורם שגם מיעוט השפע נחסר, ואז כביכול
בכעס ודין, והקלה מן הסיבות ח"ו, ע"י זה תתהפך לדין חזק ותקיף.
וזה טעם צרות התכופות זו לזו בגלות המר הזה מה שלא היה כן בכל שאר הגלויות,
הרי תראה, כי כל מה שהחשכות גדול ביותר, יותר חשוב ומקובל למעלה אפילו מצוה קלה, בחשיבות גדולה עד מאד.
 
לכן אומר כמוהרח"ו זיע"א בכתבי קודשו, כמובא בשבחי רבי חיים ויטאל וגם בשער
בגלגולים דף סב' ע"ב, וכן במבוא השער לבעל שומר אמונים סוף פרק ב' שגילה לו
רבינו האר"י ז"ל, שעכשיו, בדור הזה, דבר קטן ומצוה קטנה, עולה יותר מכל מצוות גדולות ורמות של ימים הקדמונים. וז"ל שם:
 
"פעם אחת שאלתי למורי ז"ל איך היה אומר לי שנפשי יש לה מעלה כל כך, והרי קטן שבדורות הראשונים היה צדיק וחסיד, שאין אני מגיע לעקבו, ויאמר אלי, דע כי גדולת
הנפש אינה תלויה כפי מעשה האדם הנראה לעניים, כי בוחן ליבות וכליות ה' יתברך.
 
 וכפי הזמן והדור ההוא מעשה קטן מאד בדור הזה, שקול ככמה מצוות בדורות הראשונים, כי בדורות האלו הקליפה והרע גוברת מאד מאד, עד אין קץ, מה שאין כן
בדורות הראשונים, ואילו הייתי אני חיים באותן הדורות, היו מעשי וחכמתי נפלאות ועולות מכמה צדיקים הראשונים, תנאים ואמוראים.
 
 אשר על כן לא אצטער על זה כלל, כי בלי ספק, יש לנפשי נפש בניהו וזכריה ורבי
עקיבא, מעלה יתירה על כל הצדיקים ראשונים מזמן התנאים והאמוראים, עכ"ל.
 
ואם כן מה נענה בדור הזה אשר עם כמה אלפים ורבבות מדרגות נתקטן הדור מאז ועד עכשיו, בודאי הוא חשוב מקצת העבודה גבי קודשא בריך הוא, בזמן הזה מאד מאד בלי שיעור.
 
ואמר שלמה המלך ע"ה, שיה"ש ב': "כי חולת אהבה אני..." ודע כי לתנאים הקדושים היתה תכונה זו של חולת אהבה, וכל עניניהם ומעשיהם וכל כוונתם והשתוקקותם
היתה רק לה' יתברך ולהתגעגע ולכסוף אליו להעלות כבוד שכינת עוזנו, ולהקים אותה ולעטר אותה כביכול.
 
 כי זה הוא רצון הבורא ברוך הוא וברוך שמו שדבר הגדול והנורא הזה, יושלם ויעשה
על ידינו דוקא, מה שאין שום מלאך ושרף יכול לפעול זאת, וכן כל עליות ניצוצין
הקדושים דוקא על ידינו, בסיוע שכינת עוזנו.
 
ובזכות זו ובזכות לומדי הזוהר והקבלה נעורר רחמי שמים על ישראל אחינו ומכח לימוד
זה נזכה לאוקמא שכינתא מעפרא ולהביא ולראות בביאת גואל צדק, ובבנין בית תפארתינו, ויקוים במהרה הפסוק והתגדילתי והתקדישתי לעיני כל העמים ויאמר לצרותינו די וישראל ישכון לבטח במהרה בימינו, אמן.
 
ומביא בעל הנועם אלימלך בפרשת וישב מפי האדמו"ר דק"ק ראויני זלה"ה, ד"ה.."מובן ממילא כי בזמן שבית המקדש היה קיים, והיה שכינת כבודו בבית קדשי הקדשים,
אזי אם היה אדם רוצה לשאוב רוה"ק או נביאות, היה צריך עבודה גדולה, כמו שמצינו בשמחת בית השואבה, ששם היו שואבים רוח הקודש.
 
ובספר תולדות יעקב: "אבל עתה בגלות המר, הגם השכינה הקדושה גלתה עמנו,
ובעו"ה היא נע ונד בארץ ותשוקתה מאד למצא מקום דירה לשכון בה, ואם מצאה מנוח, מקום נקי, אדם שהוא רק נקי מעבירות וחטאים, אזי שם היא דירתה, ודברי פי חכם חן". עכ"ל.
 
ודאי ראוי לאיש לאזור כגבר חלציו, לגמול חסד עם השכינה ואז נעשה כסא אל מידת החסד, כמו בדור אברהם שלא היה עזר לשכינה, כי אם ע"י אברהם, ועתה אין איש שם על לב לעשות עזר וסמך לשכינה בגלות המר הזה, כי אם מעוטא דמעוטא, השם נפשו בכפו, ודאי נעשה כסא אל השכינה במדת החסד". עכ"ל.
 
וכשאדם בר ישראל מדבר מאמונה, בפרט בין קיבוץ חברים יראי ה' מעורר בזה שורש
שלומי אמוני ישראל, שהוא שורש כל המצוות שבזה מעורר רחמים רבים על כנסת ישראל, וגורם שאמא קדישא תכסה אותנו בכנפיה כביכול, וגורם הארה גדולה לנפשו לקיים כל המצוות, כי כבר כתוב בתהילים קיט' כל מצוותיך אמונה.
 
אהבת הבורא.
וכעין זה מובא בספר ליקוטי אמרים להרה"ק דב בער זלה"ה וז"ל: "הרחק משכן רע,
 פירש שהנה היום בזמן הגלות הוא בקל להשיג רוח הקודש יותר מבזמן הבית.
 
 כמשל המלך כשהוא בבית מלכותו אי אפשר להתקרב אליו כל כך כמו שהוא בדרך,
 שאז יוכל להתקרב אליו כל מי שירצה, אפילו בן כפר שאין הגון לבא לפני המלך בבית מלכותו, ובדרך בפונדק שלו יכול לבא לפניו ולדבר עמו.
 
 כך היום בגלות, כשאדם מחשב בדביקות ה' יתברך ב"ה, אזי מיד שורה עמו ושוכן
אצלו,וכך ראוי לאדם שיתרחק עצמו מן התאוות והמחשבות הזרות בכדי שלא יפרד
 ממנו יתברך, רק יעשה כל מעשיו לשמו יתברך וזהו הרחק משכן רע, רוצה לומר, ממי ששוכן אצליך, הרחק הרע". עכ"ל.
 
"ואלו התנאים, הצדיקים הקדושים, מרב השתוקקות וגעגועים ואהבת שכינת עוזנו,
נפשם כמעט יוצאת, כפי שאומר שלהע"ה שם,"נפשי יצאה בדברו..".
 
"כי אין לך עבודה יותר גדולה מכל העבודות שבעולם, מלהשתוקק ולצפות תמיד,
ולהתגעגע לאהבת מלכינו ברוך הוא, וברוך שמו, כי הוא אדונינו יוצרינו מרחמינו
מחסדינו, בעל הרחמן ובעל החסד והאמת, וכל מה שעושה איתנו, הכל רק מצד רחמיו וחסדיו עלינו".
 
ודוד מלכנו אמר, בתהילים ס"ג, "צמאה לך נפשי...ושם קמ"ג, "נפשי בארץ עיפה לך
 סלה." וכמו ארץ יבשה המשתוקקת תמיד להשקותה וללחלחה לרוות צמאונה במים,
 ככה העובד ה' משתוקק תמיד למים הקדושים, שהוא כמאמר הנביא ישעיה נ"ה:
"הוי כל צמא לכו למים".שהוא מימי אהבתו וזכרו יתברך שמו ויתעלה.
 
ואמר הכתוב תהילים קי"ט: "פי פערתי ואשאפה".כמו אדם הפוער פיו לשאוב בעצמו האויר הצח, ככה פער פיו לשאוב אהבת שמו תמיד בקרבו, ואין לך דבר המסוגל
והמפואר יותר לבא לבחינת צימאון, ולאהבת שמו יתברך ויתעלה, מלשורר ולזמר לפניו יתברך שמו, בשירין ותושבחין, וזה בכלל מצות עשה של, ואהבת את ה' אלוקיך.
 
ואף אם אנו בריחוק הגלות המר הזה ואף אם אנו כואבים ודואבים ומרי לב על גלות
השכינה, טוב שישמח אדם בעבודת ה' יתברך כי הכתוב אומר: שישו איתה משוש, כל המתאבלים עליה".
מבעל שומר אמונים.
 
האמונה והבטחון בה'.
הנה במידת הביטחון נצטוינו בו מפי הקבלה במקומות רבים, שכתוב בתהילים: "זבחו זבחי צדק ובטחו אל ה'..."ויבטחו בך יודעי שמך, כי לא עזבת דורשיך ה'...
 
"ואני בחסדך בטחתי.."בטח בה' ועשה טוב, שכון ארץ ורעה אמונה..."גול על ה' דרכיך
ובטח עליו והוא יעשה..."יראו רבים וייראו ויבטחו בה'..."אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו..."בטחתי בחסד אלוקים עולם ועד..."ה' צבקות אשרי אדם בוטח בך.."
 
ובמשלי ג': "ישראל בטח בה', עזרם ומגינם הוא, בית אהרון בטחו בה' עזרם ומגינם הוא..יראי ה' בטחו בה' עזרם ומגינם הוא". ובישעיה כו' בטח אל ה' בכל ליבך ואל
 בינתך אל תישען..בטחו בה' עדי עד..וכן עוד הרבה פסוקים המצוים על מידת
הביטחון בה'.
 
והנה דע אחי אהובי כי מדת הביטחון לבד מעלתה בעצם שהוא ממדרגת הקדושה
 ונוגע עד רום מעלת העליונים, הוא יסוד קיימא ושרש גדול לקיום כל התורה.
 
ומובא בסה"ק מאור ושמש, פרשת בהר, על הפסוק "וכי ימוך אחיך וז"ל: לכן יראה
האדם לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי, ולא ינטה שכמו לטרדות הזמן, כי מה יתרון
לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש.
 
ולפעמים אף שהאדם רודף אחר טירדות הזמן כל הימים לרבות הלילות אינו עולה
 בידו כי אם לחם צר, ואם יבטח בשם ה' ויט שכמו לתורה ועבודה, בודאי יתפרנס
 בנקיות.
 
 כמו שענינו רואות בכל דור ודור יש כמה צדיקים אשר נטו שכמם לעבוד עבודת הקודש
והם מתפרנסים בכבוד גדול מאת ה' מן השמים, ומהן ילמדו בני דורם לבטוח בהשי"ת.
 
כמו מצנצנת המן שהניח אהרון לפני ה' למשמרת לדורות, שממנו יקחו מוסר שלא
לעסוק בהבלי העולם, ומאת ה' ירד פרנסתם, כן בכל דור ודור, יש צדיק אחד שפרנסתו הוא דרך נס, והוא לאות לבני דורו כצנצנת המן עכ"ל.
 
וכן אשר יסופר על תלמידי הבעש"ט הקדוש, הרבה אשר נעשו להם ניסים ונפלאות
והרבה נתפרנסו מכח בטחון שמצאו בכל יום סכום מעות לכל הנצרך להם כדי פרנסתם, ומי שבוטח על ה' באמת, ובלב שלם, בודאי הקב"ה יהא בעזרו, ויראה נסים ונפלאות.
מבעל השומר אמונים.
 
וכמוהר"ר חיים ויטאל מביא בספרו הק' שערי הקדושה חלק ב' שער ד' סוף ד"ה החמדה
וז"ל: "אבל הבטחון אין מעלה כמותו, וכמו שכתוב אשרי כל חוסי בו, כי מאמין שיש
לעולם אלוה שיכול ומשגיח...
 
...וכתיב, ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, ומובטח הוא שלא יחסרו מזונותיו,
כמו שכתוב, השלך על ה' יהבך, והוא יכלכלך, ובתנאי שיהיה באמת ובכל לבו, בלי שום פקפוק, ועוד כי בהיותו בוטח יעסוק בתורה ובמצוות בכל ליבו בלי כל הרהור כלל." עכ"ל.
 
וכן כל אדם המחזיק בטחונו חזק בה' יראה פלאות גדולות בעניני פרנסתו כמובא במדרש
רבא בראשית פרשה כ' סי' ט': "מה גאולה פלאים, אף פרנסה פלאים", ועוד איתא במדרש תהילים קל"ו וז"ל:
 
"למה נקרא שמו הלל הגדול אמר ר' יוחנן מפני שיושב הקב"ה ברומו של עולם ומחלק
מזונות לכל בריה, ואמרו רז"ל בפסחים נד' ע"ב:" אין אדם יודע במה משתכר, כי פרנסה
באה בהיסח הדעת, והוא מגודל נפלאות הבורא.
 
ומוסתר גם מעליונים ומכל הברואים, איך הקב"ה זן ומפרנס לכל בריה, ויש בהם
נפלאות גדולות בלי שיעור וחקר, וכל יום ממש יש נפלאות אחרות, כי הקב"ה מחדש
בכל יום תמיד מעשה בראשית. 
 
ואני השפל, כותב חיבור זה, ראיתי בענין זה השגחת הבורא יתברך ויתעלה שמו, פלאי פלאים הרבה פעמים, ואם נבוא לספר מה שנודע לנו לא יספיקו לזה כמה ספרים,
וכל שכן מה שלא נודע לנו, כמובא במדרש תהילים קל"ו וז"ל:
 
"לעושה נפלאות גדולות לבדו, וכי אחר עשה עימו דבר שהוא אומר לבדו, אלא הוא
לבדו יודע מה פלאים עושה כיצד אדם נתון על המיטה, והנחש לפניו על הארץ, בא
לעמוד,הרגיש לו הנחש מלפניו, ואינו יודע מה פלאים עשה הקב"ה עימו, ומי יודע?
הקב"ה  יודע".
 
וכבר אמר דהע"ה בתהילים מו': " רבות עשית אתה ה' אלוקי נפלאותיך ומחשבותיך
אלינו אין ערוך אליך". אין לי להעריך שבחך ואיני כדאי לספר נפלאותיך, אמר רבי
 אלעזר: אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו שנאמר, לבדו. ע"כ.
 
וכן אומר הזוה"ק פר' בלק דף ר' ע"ב וז"ל: פתח ואמר לעושה נפלאות לבדו, כי לעולם חסדו...
 
 ובתרגום חפשי:כמה טובות עושה הקב"ה עם בני אדם וכמה ניסים עושה להם בכל יום והאדם אינו יודע אלא הוא הבורא יודע לבדו.
 
 אדם קם בבוקר, ונחש בא להרגו, והאדם קם ומניח רגלו על ראשו, של הנחש והורג
אותו, ואפילו לא ידע האדם שהרג הנחש, אלא הקב"ה לבדו יודע, וזה הוא עושה
 נפלאות גדולות לבדו.
 
או אדם הולך בדרך ושודדי דרכים אורבים לו ומחכים להרגו, בא אחר ומשמש ככופר לנפשו ונהרג במקומו והוא ניצול ולא ידע על כך דבר על הטובה שעשה לו הקב"ה ועל
הנס שהתרחש לו, חוץ מה' לבדו שיודע, וזה מה שנאמר עושה נפלאות גדולות לבדו,
 לבדו עשה וידע אחר לא ידע עכ"ד.
 
ואומר הכתוב במשלי י': "ברכת ה' היא תעשיר, ולא יוסף עצב עמה.." הנה אין צריכים שום עצב ודאגות ח"ו, וכתוב שם כח': " וצדיקים ככפיר יבטח.." כמו שהכפיר בטוח
בעצמו שהוא תקיף מכל, ואינו ירא משום דבר כך צדיק, בטחונו חזק בה' ואינו ירא
משום דבר בעולם ומשום נסיון.
 
ועכשיו אתה טיפה סרוחה, רימה ותולעה האיך תדאג ותתעצב על עולם שאינו שלך,
 אם הקב"ה ברב גדולתו שאין לו שיעור וחקר, משפילי לראות בשמים ובארץ, וזן
 ומפרנס בעצמו הברואים.
 
 כי מפתח של פרנסה אינו נמסר רק ביד ה', והוא הזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים, ואפילו התולעת הקטנה ביותר שהיא בתוך הסלע היא חיה, אשר אין לנו שום השגה איך היא פרנסתה ומחיתה בתוך הסלע.
 
וכן אמר דהע"ה בתהילים כב': "כי אתה גוחי מבטן, מבטיחי על שדי אימי.." והנה כי בשעה שהתינוק עוד בבטן אימו, ניזון שם בפלאים גדולים, אשר מדם הנדות מזונו, ובצאתו מרחם אימו, נתהפכו הדמים של אימו וניגר חלב מתוק וערב, והקב"ה משגיח ברוב רחמיו על כל בריה ובריה ומכין לו מזונותיו מקטנותו.
 
ואם האדם צמוד ומחובר בזאת האמונה הגדולה של השגחה פרטית, ומחזק את לבבו בבטחונו על ה', אז בלי ספק שיראה בענין פרנסתו פלאים גדולים ועצומים, ואפילו בעת
שכל העולם הוא בצער, הקב"ה מראה לו נפלאות כפי גודל בטחונו באלוהיו.
 
ולכן אין צריך להיות שוטה ולבלות בהבל ימיו ושנותיו, ולקצר זמן התפילה...ואם ליבו
בטוח בה' קובע לו עתים לתורה ואינו מפסיד זמן תפילה.
 
ומובא בספר הליקוטים מהאר"י הקדוש ז"ל על תהילים קכז': "אז יאמר שוא לכם
משכימי קום וגו'". פירש האר"י, יש בני אדם אשר משכימים למלאכתם בחצי הלילה
 או פחות, ויש בנ"א שאינם ישנים בתחילת הלילה עד שיעשו את חק מלאכתם.
 
 עליהם אמר דהע"ה, כל העושה כן הוא מקטני אמנה, ואינו בוטח בקונו שימציא לו פרנסתו בנקל, והעיקר הוא שיעסוק בתורה הרבה וימעט במלאכה, ובאותו המעט
יספיק לו ה' יתברך כדי פרנסתו ויותר.
 
 כי הברכה מאת ה' היא, וזה שכתוב: "כן יתן לידידו שינה.." פירוש: מי שהוא צדיק
וידיד ה', ימציא לו הקב"ה פרנסתו בריוח, ובמעט עסק ישלח לו ה' ברכה בכל מה
 שיעשה בין רב בין למעט. עכ"ל.
 
והנה הגם שדרשו רז"ל על הכתוב בסנהדרין דף פא' ע"א: "ואת אשת רעהו לא טימא , שלא ירד לאמנות חבירו, שאסור לשום אדם לקפח פרנסת חבירו כי אדם צריך להיות
 לו בטחון על עצמו ולא על חבירו.
 
ולפעמים שהקב"ה רוצה לנסות את האדם, או מסיבת הקטרוגים שעליו, הן מגלגול זה
והן מגלגול הקודם, מתלבש זה הקטרוג בזה האיש המקפח פרנסתו, כמאמר רז"ל בסנהדרין דף ח' ע"א:
 
 "מגלגלים חובה ע"י חייב. ואם האדם חזק בטחונו באלוקיו, אז הקב"ה מראה לו פלאות ושניהם נושעים בפרנסה, או שהקב"ה מפיל שונאיו לפניו, אבל על זה אסור לבקש רק שהקב"ה יעזור לשניהם, כי זה גם כן מכלל הבטחון, שלא ירצה לראות צער בחבירו.
 
 והיו מעשיות כאלו בהרבה אנשים שציוו להם הצדיקים לעמוד בנסיון בתוקף נגד המקפחים אותם בפרנסתם, ולא יתקוטטו ולא ידברו כלום רק ישימו בלבם בטחון חזק
על ה', וראו פלאות גדולות בעזרת ה'. והנביא מלאכי אמר בפרק ג': "כי אני ה' לא
שניתי, בכל עדן ובכל זמן..".
 
ואני העבד הנמאס, כותב חיבור זה, מעיד עלי שמים וארץ, כי כל הנאמר כאן אמת מוחלטת ומוצקה, כי אני השפל, בא לידי מקרה כנ"ל ונהגתי ע"פ דעת חכמים המורים
 לא לדבר ולא להגיב וה' ניסי עשה לי פלאי פלאות ואודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה. ודי בזה.
 
וסהדי במרומים כי אנני אומר זאת להתפאר ולהתהדר ח"ו, כי מה לי בפאר והדר, רק
בכוונתי לחזק ידים רפות כי גדול אדונינו ורב כח, והקב"ה עוזר גם היום, למעלה מגדר הטבע, רק צריך לחפש את ה' ולדורשו ולהתחזק במדת הבטחון עליו יתברך.
 
וכן זה הכלל בכל הדברים שבעולם שלא לירא משום הקפחות הן בגשמיות והן
 ברוחניות, לקדושה ולמצוות והרבצת התורה וכדומה, כי אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו כלום, רק קטנות האמונה שבו גורמים לו אלו המחשבות והדאגות.
 
וכן מי שיש לו קצת בטחון בה', אינו צריך לחנוף בחנופה הארורה, שהוא כמו עבודה
זרה בחלקלקות לשונו, ובפרט המקבלים מאחרים, ולא ימכור עולמו בשביל שצף כסף.
 
ולכן אפילו אם יש לו איזה פרנסה מאיזה סיבה, וחלפה ועברה הסיבה וכן בזמן שיש לו
קיום להסיבה, אל יתלה פרנסתו ח"ו בהסיבה, כי אז כאילו עובד לסיבה חלילה, כמובא
בספרי יראים הקדושים.
 
 רק תדע כי הקב"ה, ב"ה וב"ש, סיבת כל הסיבות, ואם תתבטל זו הסיבה של פרנסה,
 יש לו להקב"ה אלף אלפי אלפים דרכים בלי שיעור לפרנס אותך, וכמו שמובא בספר
בני יששכר במאמרי חודש ניסן וז"ל:
 
אמרו רז"ל, במדרש תהילים, ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה', משמע, ויבטחו בך יודעי שמך, מהיכן, מן כי לא עזבת דורשיך ה', והוא פלא.
 
ואל תהי שוטה בהול ונרדף, מפני חשבון זה הסיבה לעבור על לא תקום ולא תיטור, ולא תשנא ורב עבירות שבתורה מפני העדר אמונה והעדר בטחון מפתאות דעתו, ונותן כל
 חיותו בהבאת טרף לביתו ואם היה לו קצת בטחון, לא היה לו צורך בכל זה.
 
 כי בדרך שאדם הולך מוליכין אותו, והקב"ה אמר ע"י הנביא מלאכי כפי שהבאנו שם,
"כי אני ה' לא שניתי, בכל עדן ובכל זמן, ואמרו רז"ל בסוטה דף מח' ע"ב: "כל מי שיש לו
פת בסלו ואומר מה אוכל למחר, אינו אלא מקטני אמנה," והדבר הזה משבר טינרין תקיפין, ועל זה הדבר אין לנו פנים להתראות לפני ה' כביכול.
 
והנה לבא למדת הבטחון, העצה היעוצה לזה לפזר מעותיו לצדקה, בפי שנראה בחוש
כי בכל פעם שאדם מוסיף ליתן צדקה ולגמול חסדים לבני אדם, יתהפך ליבו לטובה לנדיבות לב.
 
 כי מידת הקמצנות בא מהיעדר הבטחון בה', שדואג שיחסר לו, וזה הוא ממידת
הבטחון שיפריש מיגיע כפו ומהונו שהיה יכול להחיות נפשו בזה, ואינו ירא שיחסר
וירעב על ידי זה.
 
וע"י כח אמונה זה של בטחון ידחה ממנו כל מחשבות רעה, ויאמר למה לי להיות שוטה ולחשוב על זה, כי ממילא לא ארויח מזה כלום, ויחזק ליבו בתפילה כדכתיב: "ה' יגמור
בעדי ה' חסדך לעולם מעשי ידיך אל תרף" וכל זה קאי על מדת בטחון הנקרא חסד עילאה.
מבעל שומר אמונים.
 
ההתחזקות במצוות לעבודת ה'.
 
ידוע הדבר כי שהקב"ה משתוקק ומצפה לכל בר ישראל שישוב אליו, גם בכל מיני
 נפילות וירידות, אפילו הוא ממש ירד כבר לשאול תחתית, שהוא שער החמישים של הטומאה, עם כל זה הקב"ה משתוקק ומצפה אליו.
 
 וכמו שהביא השומר אמונים בשם האור החיים הקדוש זיע"א שישראל הקדושים מוכרחים לרדת לשער החמישים קודם ביאת המשיח. וזה הכונה על הפסוק: "אם יהיה נידחך בקצה השמים..".
 
 ויש בזה סודות עמוקים, כי שבע הרקיעין כפויים על שבעה ארצות, ואסור לפרש יותר
מזה, ויש בזה רב תנחומים לבית ישראל, כי הגם שאנחנו רואים חשכות ונפילות הדור, אדרבא, מזה ראיה שכבר הוא הזמן האמיתי שישראל נושע בה' תשועת עולמים, בב"א.
 
ואפילו אם אדם מרגיש עצמו שהוא בחשיכות הגדולה ביותר, בחושך נורא ועצום, ויש
לו בלבולים שונים ונסיונות מבית ומחוץ, וגלי ימים רודפים אחריו.
 
יחשוב, אדרבא ואדרבא, אם אשבור אלו גלי הימים והנהרות, ואחטוף לעצמי איזה חלק בעבודת ה', יעלה לרצון ולנחת רוח לפני ה' דייקא בעידן ובזמן כזה, יותר מכל מיני עבודות של מנוחה והשקט.
 
 וכל הצדיקים לא נתקרבו לה' רק אחר נסיונות רבים ועצומים, ורוב חשכות ומרירות
 בלי שיעור וחקר, מלבד הנשמות המיוחדות, הגדולים והנוראים שלא באו לעולם אלא למען טובת דורם, ולהם לא היה נצרך כל כך נסיונות רבים, ועם כל זה לא היה בנמצא שום צדיק ועובד ה' מעולם שלא עבר נסיונות.
 
כי באמת אין שום הסתרה ואין שום ייאוש, כי אדרבא, כל זמן שהוא אדם שפל, ונמוך
וגרוע, יחזק ליבו יותר בה', ויחשוב שאין לי זמן מסוגל לעבוד את ה' יותר מבחינת
השפלות והפחיתות בה הוא נתון.
 
והזוה"ק בדף קפ"ד ע"א מביא: "לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא." כלומר,
אין אור אלא האור היוצא מתוך החשיכה, ואם כן יחשוב עכשיו שהוא בתכלית השפלות והפחיתות.
 
 ואם יחזק ליבו בה', יעלה איתו דברים השפלים, וניצוצי הקדוש שהם בתכלית השפלות, והקב"ה מבקש מאתנו ברחמים ובתחנונים, פתחי לי אחותי רעיתי, יונתי תמתי,
שניפתח לו פתח ולא נתיאש ממנו ח"ו.
 
ומובא בשם רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות בענין כוונת העמידה דרוש ו', שיכוון האדם בתפילת שמונה עשרה באמור, "ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשימך באמת, ושים
חלקינו עמהם". שצריך לכוון, שאם ח"ו העוונות גורמים שימסרו מצוותיו לאחרים, אז ימסרו לצדיקים כאלו שישובו ויחזרו להם.
 
ויתכן שזו היא כונת הכתוב בישעיה ג': "אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו."
 שהמילה אמרו היא לשון שבח, שבחו לצדיק הטוב אשר אינו רוצה רק מפרי מעלליו
 ולא משל אחרים.
 
ודע לך כי כל מצוה היא אור יקר ונפלא שאין לו ערך וחקר כמאמר דהע"ה ע"ה: "לכל תכלה ראיתי קץ, רחבה מצותך מאד". כי אין אתה יודע שכרן של מצוות, ויכול להיות מצוה שהיא קטנה לפי ראות עינינו, אך היא בוקעת ועולה ומשברת טנרין תקיפין. ויפה
שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה.
 
והנביא שמואל אומר: " כי האדם יראה לענים, וה' יראה ללבב.." והנה כל מה שאדם
עושה לכבוד הבורא, חשוב מאד בשמים, כי אצל הקב"ה אין חילוק בגודל המצוה, כמו
שכתוב באיוב ג': "קטן וגדול, שם הוא.. ופרשו המפרשים, כי מי שהוא קטן ומי
שהוא גדול, שם הוא, כלומר רק בשמים מבחינים זאת.
 
ובתנא דבי אליהו רבא פרק ט' אומר: "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ,בין ישראל
בין עכו"ם, בין איש בין אישה, בין עבד ובין שפחה הכל לפי המעשה שהוא עושה, כך
 רוח הקודש שורה עליו." עכ"ד. הרי רואים מכאן כי עבד ושפחה גם כך יכולים לזכות
לבחינת רוח הקודש.
 
ודברים אלו מבהילים, כי באמת מצאנו כדוגמת זה שהיו הרבה נשים מבית ישראל
שהיו חולמות חלומות אמיתיים, ושזכו לרוח הקודש ולדברי נבואה והשגות, וכן היו אנשים פשוטים ותמימי לב, וע"י אמירת הרבה תהלים בתמימות הלב, זכו לענינים
 גדולים ולבטל גזירות.
 
והנה מי שעמל בעבודת ה', אז מעורר עליו היצר הרע את שלוחיו להדיחו ולהרחיקו בסיבת שליחות הלצים והפתאים, ולפעמים מתלבש היצר בבני ביתו של אדם ובבניו, ולפעמים גם אצל לומדי תורה מופלגים, וחכמים גדולים מאד, לפי ראות עין.
להתעלם מהמלעיגים וחיזוק הבטחון.
ובפרט מתרחק אדם מעבודת הבורא מיראת הלצים, אשר רוב בני האדם עיקר התרחקותם מעבודתו יתברך, היא מיראת הבושה והליצנות, וע"י אלו הפתאים נתרחק ליבם מה'.
 
 ואלו הלצים קורא להם בעל הראשית חכמה, בשער האהבה פרק י', רוצחים ולסטים העומדים בפרשת דרכים, לקפח אלו הנושאים מתנה למלך, ככה נדמו אלו שמתלוצצים בעובדי ה' יהיה מי שיהיה, וצריך התחזקות רבה כנגדם.
 
אם כן החיזוק בזה, שלא לשים לב אל הפתאים האלו ואל הלצים המתלוצצים בעובד ה',
וכבר אמר בספר חסידים, סימן תתק"ס: "אם תראה איש שמתלוצצים עליו, תקרבהו
אליך, שעתיד זה האיש להתעלות, והבן היטב דברים אלו.
 
ועוד יותר, אם תראה איזו מצוה או עבודת ה' שמתלוצצים עליה, עשה אותה במסירות
נפש, כי ההתלוצצות היא סימן שזו המצוה או העבודה חשובה וחביבה לפני המקום
יתברך, ועיין בזוה"ק פר' אחרי מות דף נז' ע"א, ששם מדבר בענין חנניה מישאל ועזריה בשאלה מאי אינון ילדיו.
 
הרי הקב"ה לא בחר בשום דבר להציל את אלו הצדיקים הקדושים חנניה מישאל
ועזריה, אלא רק משום שהתלוצצו עליהם הלצים, וע"י ההזכרה הזו הציל אותם ה',
לכן אחי חזק ואמץ ואל תהי בטל מעבודתך.
 
לכן הרוצה להתקרב לאמיתת עבודתו יתברך שמו, ראשית דבר צריך להסכים בליבו
הסכמה ברורה וחזקה, שלא ירא ולא יפחד משום דבר ומשום לץ ומשום פחד.
 
 ככתוב בחז"ל: "מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא לעשות שעה אחת רשע לפני
המקום." וכל זמן שלא מתקרב האדם לה' ולא שב אליו נקרא ממילא רשע, ואיך
 תשים לבך על אלו הפתאים ומבוהלים, וכן אפילו אם הגדול שבגדולים יבא לקררך, מעבודת ה',כמאמר בעל הצידה לדרך הקדמון: "אין ראוי לאמת להיות, לא ביישנית
 ולא פחדנית, וזה הוא כלל גדול ועיקרי בכל עבודת ה' בכלל ובפרט.
 
ומובא בספר הישר לר"ת שער ו' וז"ל: , ומדה הט' לעג הלועגים וחרפת המחרפים,
אין לאדם להיכנס לעבודת האל, עד ישית עליו לב, ישית לבו ללעג הלועגים עליו
וחרפתם, ואם יאמרו עליו כי הוא חנף וגונב דעת הבריות, אין לו לשים ליבו לדבריהם.
 
 ויחשוב, כי אילו ישימו כל בני האדם ליבם ללעג הלועגים וחרפת המחרפים, לא היה
אדם עושה שום טובה, ולא מצוה ולא חסד, כי לא ימלט אדם מלשון הפריצים כאשר
 אמר:"שתו בשמים פיהם, ולשונם תיהלך בארץ." וכמה לועגים אשר לעגם מקנאה, וגדופם מפני שיכירו היתרון ולא ישיגוהו ובעבור זה חרפוהו.
 
 ועל כן צריך אדם שיחזיק בעבודת האל יתברך, לידע כי לא יחרפוהו כי אם שני אנשים, או כסיל או משכיל, ואם יהיה כסיל מחרפו, אין ראוי לחוש לדבריו. ואם הוא משכיל מחרפו, המשכיל לא יחרף אדם על עסק נכון, אלא אם תהיה קינאה מפני
שאין בו המדה ההיא". עכ"ל.
 
הנה תקנו רז"ל לכבוד המדה הקדושה הזו, את ברכת על הצדיקים ועל החסידים ועל
כל שארית עמך ישראל, ויש כאן דיקדוקים רבים, ועד יהמו נא רחמיך ה' אלוקינו ואחר
 כך אמר, ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת.
 
 למה ביקש לתת שכר טוב לכל הבוטחים ולא לצדיקים והחסידים, וכי מה לא ברור
שיתן שבר לבוטחים בשמו באמת, הלוא היא מדריגה גדולה מאד, לבטוח בשמו יתברך באמת והקב"ה אינו מקפח שכר שום בריה ח"ו.
 
 ואח"כ אמר ושים חלקינו עמהם, למה דוקא עם הבוטחים בשימך באמת ולא עם
הצדיקים והחסידים, ולמה שים בחלקינו דוקא. ואח"כ אמר ולעולם לא נבוש, כי בך הטחנו, וכי לא ברור כי לא נבוש ולמה נבוש ח"ו, הלוא בוש יבושו הבוגדים בך ה', ולא אנחנו בבטחוננו ח"ו.
 
ולפי הנוסח, ועל חסדך הגדול נשעננו, מה חידוש בזה התוספות, ואח"כ מסיים, משען
ומבטח לצדיקים, למה דוקא לצדיקים, הלא הוא יתברך, משען ומבטח לכל הבוטחים בו,
ולכל ישראל.
 
ומפרש בעל השומר אמונים: "כי בתחילה אמר ותן שכר טוב, כי ידוע מכוונת רבינו
האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ו' שצריך לכוון כי לפעמים ניטלים מהאדם מצוותיו
וניתנים לאחרים וכו'.
 
 וצריך לכוון שיתנו אותם על כל פנים לצדיקים טובים כאלו שיחזרו להם כל המצוות,
 וזה ותן שכר טוב לכל הבוטחים, שתתן להם שכר רב כדי שלא יצטרכו למעשים טובים של אחרים, וגם עבור נדבת לבבם להחזיר המצוות שאינן שלהם, תשלם להם זאת
משלך.
 
ועוד נראה לי בדרך אפשר, כי כתובה וירא אלוקים את האור כי טוב, ואמרו רז"ל אור
של ששת ימי בראשית ראה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש בו, עמד וגנזו לעתיד לבא.
 
 ופירש רבינו הבעש"ט הקדוש זיע"א, היכן גנזו, ואמר בתורה גנזו, וכל צדיק שעובד ה', מתגלה לו זה האור הגנוז, כל אחד כפי דרגתו, אם כן האור הזה נקרא טוב, וכל צדיק
כל תאוותיו שיתגלה לו זה האור, כי על ידי זה האור זוכין לעבוד ה' ביותר שכל ודעת,
ולעשות נחת רוח לה'.
 
ולכן אמר שלמה הע"ה במשלי יא': "תאוות צדיקים, אך טוב, זה הטוב הגנוז, ולכאורה
מה זה התאוה לצדיקים, הלוא הצדיקים אינם רוצים לעצמם שום דבר, אפילו רוחניות.
 לכן פירש במקום אחר במשלי יב' טוב יפיק רצון מה', כי על ידי טוב אפשר להפיק רצון יתברך, ולעובדו ביתר שאת וביתר עז.
 
ולפעמים גם כן עובד ה' בתכלית הבטחון, עם כל זה הוא עני ודל ומצוער בכל מיני צער,
 כי טובך גנוז בגווך, הקב"ה מטמין לו כל זה הטוב של בטחונו לעולם שכולו טוב, ואז יתקיים בנו מה שאמר דוד הע"ה בתהילים קו':
 
"לראות בטובת בחירך, לשמוח בשימחת גויך.." ואז יתקיים גם כן,"תתן להם ילקוטון...
מה שלקטו בעולם הזה מעשים טובים...תפתח ידך ישבעון טוב".
 
ולמה דוקא להבוטחים בשמך, ולמה דוקא, ושים חלקינו עמהם, אלא שכתוב בתהילים לב', הבוטח בה' חסד יסובבנו, כי סביב רשעים יתהלכון, כי כל רשעים תהלוכתן מסביב.
 
 ולכן הבוטח בה' יש לו סגולה מיוחדת להמשיך מאור חסד עליון, מגבוה מעל גבוה, ומועיל להגן ולהציל מכל מיני סטרין בישין, אשר תהלוכתן מסביב, והבן זאת היטב,
והנה ככל שבטחונו של אדם יותר חזק, יותר נמשך עליו חסד עליון, אשר מתנוצץ האור לכל הצדדים, וצידי צדדים.
 
על זה אנו מבקשים, שישפיע השי"ת גם בעולם הזה ממידת זה הטוב לכל הבוטחים בשמך באמת, כי זה מדרגה גדולה, וע"י זה ייבקע האור לכל הצדדים, ושים חלקינו עמהם, אז אנחנו גם כן נוכל להנות מאורם מה שאין כן מי שאינו בעל בטחון, הגם
שהוא צדיק, אינו בבחינת חסד יסובבנו.
 
ועל האמור ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו, האר"י הקדוש ז"ל מביא בשער הפסוקים,
תהילים סי' כז', וז"ל: "אם תחנה עלי מחנה, לא יירא לבי וכו'. אמר בזה כל כך אני בטוח
בה' יתברך, אף על פי שתחנה עלי מחנה אחד לא יירא לבי ממנה.
 
ולא עוד אלא אם אחר כך תקום עלי מלחמה, ממחנה אחרת, שניה, כל כך אני בוטח בה' יתברך, שאשיב אל לבי כי זאת המחנה הראשונה, שחנתה עלי ולא נלחמה בי, שאתה
שלחת אלי לעזרני מן המחנה השנית שנלחמה עמי. וזה שנאמר,בזאת אני בוטח, ר"ל
בזאת הראשונה שלא נלחמה, אני בוטח שתסייעני מן השנית, שתקום עלי להלחם
ממש". עכ"ל.
 
ככה תדע, כל המלחמות המה רק משל למלחמות היצר, כמובא בספר חובת הלבבות
שער ייחוד המעשה פרק ה', שאמר חסיד אחד לאנשי חייל שחזרו מן המערכה בשמחה גדולה, שנצחו במלחמה, ואמר להם החסיד עדיין יש לפניכם מלחמה יותר כבידה מזו שניצחתם, ושאלו אותו איזה מלחמה, והשיב להם, זה מלחמת היצר.
 
ככה אם אדם מישראל רוצה להתקרב אל ה', או להתחבר ליראי ה' ודורשיו, כמאמר
דהע"ה "חבר אני לכל אשר יראוך, ולשומרי פקודיך, או רוצה לקבל על עצמו עול
מלכות שמים בתורה ובקיום המצוות.
 
 אז תיכף כשמרגיש זאת היצר הרע, אז מגודל פחדו לבל יימוט וייפול תחת שעבוד
היצר טוב והנשמה הקדושה, מכריז ומודיע זאת לחיצונים, והם מודיעים לכל ההיכלין שלמעלה משלהם, שהם אלפי אלפים ורבבות חיצונים בלי חקר ומספר.
 
 שהרי יש עולמות מיוחדים להם, כמבואר בזוה"ק פרשת פקודי דף רמ"ז ע"א, וגם אויר העולם הזה מלא מהם, וכשאדם הולך בוקע בניהם, וכו' כמבואר בספרי החכמה.
 
וגלוי וידוע מפי האר"י ז"ל, כי אין בכוחם לגעת בשום יהודי רק אלו הכתות שיש להם
שייכות בנפשו, ושנבראו מסיבת עוונותיו, הן בגלגול זה או בגלגולים הקודמים.
 
 והם מקיפים את האדם להחטיאו ולהזיקו ח"ו, בבחינת סביב רשעים יתהלכון, וכשאדם
שב בתשובה לפני ה', אז מפיל תחתיו כל אלו שסביבו.
 
ככה תדע אחי כשאדם רוצה לעבוד את ה', אז באים אלו הסובבים ומטילים על האדם
פחדים גדולים, ויש להם כח להתלבש לפעמים באשתו שבאה בצעקות ובקולות ובמחלוקת, להפחיד לב האדם.
 
 ולפעמים בבנים, ולפעמים ברשעים ולצים ופתאים, בשידין יודאין בפחזותם, ולפעמים להבדיל גם ביראים וחרדים ככתוב בתהילים יא', כי ה' צדיק יבחן, וכמובא בספרים
הקדושים שיש צרות לבן וצרות יוסף, והבן זאת.
 
וכשאדם בר ישראל מתבונן ומשכיל בכל אלו הפחדים, אין בהם ממש, והמה הבלי
 הבלים, ולבסוף בהתגברות בעבודת ה', כולם ייפלו כקש בעזרת ה' יתברך.
 
 ועל ידי זה, כל אלו המקיפים והסובבים שנבראו מעוונותיו של אדם, ומתלבשים
בניצוצי קודש שהשליך האדם ונפלו ביניהם, ובהתגבר האדם עצמו בעבודת ה' כולם
ייפלו כקש, וניצוצי הקדושה ייתקנו בזה, ובורחים מהם אלו המקיפים, כציפור הנמלט
 מפח יוקשים.
 
והנה תדע ידידי שראשית צריך להאמין, שאין מקרה בעולם הזה חס ושלום, כי כל דבר ודבר, בהשגחה גדולה ונפלאה מאת ה' הטוב והרחמן, וככה כל דבר החולף על האדם
הן המה לצורך תקוני נפשו אשר פגם בכל הגלגולים, ולזה צריך לסבול דוקא רדיפות אודות התקרבותו לה' יתברך, והרדיפות הללו נצרכים דוקא לתיקון נפשו, ומבלעדי זה
אי אפשר.
 
והנה שורש ענין הרדיפות נראה לכל בר דעת, שהוא מעיקרי ומפנים יסודותיו של היצר
הרע, שמתלבש באנשים כשרים וטובים לפי ראות עינינו ממש, ואפשר שהמה באמת
טובים, כי כמו בימי משה רבינו ע"ה, מי שהיה רואה איך גדולי ונשיאי ישראל החזיקו
עם קורח.
 
 וככה בימי דוד המלך ע"ה עם מתנגדיו שהיו גדולים ונוראים, בודאי היה זה נסיון גדול להחזיק בדעתו של דוד המלך בתקופה ההיא, וככה בכל דור ודור, ובפרט כי גלוי וידוע
אשר עיקרי ופנימי החסידות נתיסד למסור נפשו על דבר כבוד ה', אפילו על מצוה קלה
דרבנן, ועל חומרותיהם, ולהשיג פנימיות אהבת בוראינו, ברוך הוא וברוך שמו.
דברי השומר אמונים מרן אהרון רטה זיע"א.
 
ודע אחי, כי ללא ההתחזקות בעבודת ה' והתעלמותך מכל הלועגים והמלעיזים, אין בכוחינו לגבור על האנשים אשר היצר מלובש בהם וללא בטחונינו בה' יתברך שהוא
יצילינו מיד זדים הסובבים אותנו, כאש קוצים לא היה בכוחינו לעמוד על גאולת
השכינה והעם, ודע זאת.
 
אזהרות כמוהרח"ו להשגת החכמה.
 
בפרק זה ראיתי חובה מקודשת וממש השבעה מצד כמוהרח"ו זיע"א להביא כאן את
דבריו ואזהרותיו, למי אשר חפץ בהשגת החכמה, היא חכמת הקבלה, והתנאים
להשגתה ע"פ ציוויו זיע"א.
 
 וחשבתי שהראוי והנכון יהיה להביא את דבריו כלשונם, מתוך הקדמתו לספרו
 "עץ חיים", הפותח את שמונת השערים שכתב וקיבל מפיו של מו"ר האר"י ז"ל, והחכם עיניו בראשו, יראה ויוסיף לקח.
 
"אני הכותב משביע בשמו הגדול יתברך, לכל מי שיפלו הקונטרסים אלו לידו, שיקרא
הקדמה זאת, ואם אותה נפשו לבוא בחדרת החכמה הזאת, יקבל עליו לגמור ולקיים כל
מה שאכתוב, ויעיד עליו יוצר בראשית, שלא יבא אליו היזק בגופו ונפשו, ובכל אשר לו
ולא לאחרים, תחת רודפו טוב.
 
והבא לטהר ולקרב, ראשית הכל יראת ה', להשיג יראת העונש, כי יראת הרוממות
 שהוא יראה הפנימית, לא ישיגוהו רק מתוך גדלות החכמה.
 
ועיקר מגמתו בידיעה הזה יהיה, לבער קוצים מן הכרם, כי לכן נקראים העוסקים
בחכמה הזאת, מחצדי חקלא, ובודאי שיתעוררו הקליפות נגדו
לפתותו ולהחטיאו. לכן יזהר שלא יבוא לידי חטא, אפילו שוגג, שלא יהיה להם שיכות
 בו.
 
לכן צריך להזהר מהקלות, כי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, לכן צריך
לפרוש עצמו מבשר ויין כל ימות השבוע, וצריך הזהרת סור מרע ועשה טוב ובקש שלום בקש שלום: צריך להיות רודף שלום ולא להקפיד בביתו על דבר קטן וגדול, וכל שכן
שלא יכעוס, ח"ו. וצריך להתרחק בתכלית הריחוק.
 
סור מרע:
 א' -להיזהר בכל דקדוקי מצוות, ואפילו בדברי חכמים שהם בכלל לא תסור.
ב' -לתקן המעוות קודם שיבא לעולם הבא.
 ג' -יזהר מהכעס, אפילו בשעה שמוכיח את בניו, לא יכעוס כלל ועיקר.
 
ד' -גם צריך להיזהר מהגאוה, ובפרט בענין הלכה כי גדול כוחה, והגאוה בזה עוון פלילי. ה' -בכל צער שיבוא לו יפשפש במעשיו וישוב אל ה'.
ו'-גם יטבול בעת הצורך לו.
ז' -גם יקדש את עצמו בתשמיש המיטה, שלא יהנה.
 ח' -שלא יעבור כל לילה, ויחשוב בכל לילה מה שעשה ביום, ויתודה.
ט' -גם ימעט בעסקיו, ואם אין לו פרנסה כי אם ע"י משא ומתן, יכין יום ג' ויום ד' מחצי היום ואילך, ובכונה שהוא לעבודת קונו.
י' -כל דיבור שאינו של מצוה והכרחי, יהיה זהיר
ממנו, ואפילו דבר מצוה ימנע בשעת תפילה.
 
ועשה טוב:
א' -לקום בחצי הלילה, לעשות הסדר בשק ואפר ובכי גדול, ובכונה, כל אשר יוציא בשפתיו. ואח"כ יעסוק בתורה כל זמן שיוכל להיות בלי שינה, ובלבד שחצי שעה קודם
עלות השחר, יתעורר לעסוק בתורה.
ב' -ילך לביה"כ קודם עלות השחר קודם חיוב
טלית ותפילין, להזהר שיהיה מעשרה ראשונים.
 
ג' –קודם שיכנס, ישים אל ליבו מצות עשה של ואהבת לריעך כמוך, ואח"כ יכנס.
ד' -להשלים רמז צדיק בכל יום, שהוא תשעים אמנים, ארבע קדושות, עשרה
קדישים, מאה ברכות.
ה' -שלא להסיח דעתו מהתפילין בעת התפילה, זולת בעת העמידה ועסק התורה.
 
ו' -צריך שיהיה עוסק בתורה, מעוטף בטלית ותפילין.
 ז' - לכוון בתפילה הכוונות כמ"ש בע"ה.
 ח' -שישים תמיד נגד עיניו שם בן ארבע אותיות הויה. ויזדעזע ממנו, כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד.
ט' -שיכוון בכל הברכות, בפרט בברכת הנהנין.
 
 י' -צריך שיהיה עמל בתורה, פרד"ס שנאמר אז יחזיק במעוזי, ואל יחשוב שיגלו
לו רזי התורה, בהיותו ריק, כדכתיב יהב חכמתא לחכימין, וצריך להיזהר שלא יוציא
בשפתיו בחכמה זו, מה שלא שמע מאדם שראוי לסמוך עליו, וכאזהרת רשב"י וחבריו.
 
השגת החכמה:
 תנאי הראשון, צריך למעט דיבורו, ולשתוק כל מה שיוכל כדי שלא להוציא שיחה
 בטלה, כמאמר רז"ל באבות פ"ג מ-י"ג.: סייג לחכמה שתיקה.
 
 גם תנאי אחר, על כל דבר תורה שלא תבינהו, תבכה עליו כל מה שתוכל, גם עלית
הנשמה בלילה לעולם העליון, שלא תשוט בהבלי העולם, תלוי שתישן בבכיה, ומדת
עצבות מגונה עד מאד, ובפרט להשיג חכמה והשגה, אין לך דבר מונע השגה יותר מזה.
 
גם בענין השגת האדם, אין לך דבר שמועיל כמו הטהרה והטבילה, שיהיה האדם טהור
בכל עת, ומורי זלה"ה עם היות שהיה לו חולי השבר, שהקור מזיק לו, עכ"ז לא היה
מונע מלטבול בכל עת.
 
ולבל יפול לב האדם בהתעסקו בחכמה זאת, כמ"ש, "כל מאן דעייל ולא נפיק טב ליה
דלא אברי", פשטי הדברים: שהנכנס בחכמה זאת צריך שידע לכנוס ולצאת.
 
אמנם מי שרוצה לכנוס, ולא ידע לצאת, וכמעשה הארבעה שנכנסו לפרדס, שר"ע אחד מהם,שידע ליכנס וידע לצאת. אמנם אחרים נכנסו ולא השיגו, ולא ידעו לצאת מתוך
החקירה הזאת בשלום, ולזה כפר אלישע אחר.
 
 לכן אסור להיכנס בחכמה הזאת, אם לא שכבר נכנס בחקירות ויצא בשלום, ולא נשאר
בתוכו מבוכות וספקות. ונלע"ד שאין הכונה כפשוטו, שאם כן לא ימצא בדור הזה
כמו רשב"י שיבאר לו ספיקותיו.
 
 לכן לעד"נ, שגם אם האדם מובטח, שאעפ"י שיראה לו כמה ספקות, ודברים תמוהים, יאמר בליבו רק מחסרון שכלי אני לא משיג ולא שח"ו בדבר עצמו יש פקפוק.
 
לזה האיש מצוה ללמוד עימו, שמתוך כך, מתוך שלא לשמה בא לשמה, ואין אסור,
 אלא למי שאין לו כח לעמוד בהיכל המלך, ויבא לידי כפירה ח"ו, וזה בחשבו כי הוא
חכם גדול, ואין העדר מצדו. עכ"ל.
 
והנה אני הקטן אומר שעל פי דבריו הקדושים לא נראה שום איסור לעצם לימוד
החכמה, אלא אכן ישנם תנאים, ללימודה ואין בכך כל רע,אך עדיין אין זה איסור.
ובודאי שאם אדם לוקח על עצמו לעסוק בחכמת הקבלה והסוד, חייב הוא להתנהג
 ע"פ הכללים הנהוגים בלימודה בדיוק כמו שישנם כללי לימוד בכל דבר וענין אחר.
 
והנה לדברי מוהרח"ו זיע"א, ברור שענין האומר, והוא בסיס לטענת רבים לאי עיסוקם בחכמה, כי "מאן עייל ולא נפיק טב ליה דלא אברי" הרי דעת החכם פה היא ברורה ואין
כונת הדברים כפשוטם, כדבריו.
 
 אלא צריך הלומד לדעת, שאם לא הבין,ואם לא בירר לו הספקות והתמיהות שעלו לו
תוך כדי לימודו, ידע להבחין שחוסר הבנתו בדברים היא משום קוצר דעתו והשגתו
בענין, ולא בגלל חוסר יישוב נכון של הנאמר בדברים חלילה, וזה נקרא יודע לצאת, וזו היא אכן דעתו, וכפי שראינו כאן בדבריו. ואין מה להוסיף.
סוף דבר!
 
חוזק עמידתינו בצער האי עלמא דשיקרא, ובייסורי הדור, והמקטרגים והסיטרא אחרא וחילותיה, בא לנו אך ורק מכח שמירתינו את התורה הקדושה ובקיומה, ומתוך רחמי
הבורא יתברך, ובהשגחתו עלינו, כי הוא רחום, יכפר עוון ולא ישחית, ויה"ר שיהיו
דרכינו רצויות לפניו.
 
ולולי ה' שהיה לנו אזי חיים בלעונו, נחלה עבר על נפשנו, ושטפונו המים הזדונים, הקליפות, וברוך ה' שלא נתננו טרף לשינהם, ונפשנו כציפור נמלטה מפח יוקשים,
 ועזרינו בשם ה' עושה שמים וארץ.
 
והנה חי ורעי, ריחמנו ה', כרחם אב על בנים, ונבקעו תהומות רבא בדורינו זה ונתגלתה לנו חכמת הזוה"ק והקבלה, וכבר מאיר אורם של שני המאורות הגדולים, הרשב"י
 והאר"י זיע"א, ואשרינו שזכינו ליהנות מזיו אורם.
 
על כן אחי, תנו עוז לאלוקים, ותנו כבוד לתורה, הוחילו לאל אחלו פניו ושאלו ממנו
מענה רצון, פתחו ליבכם אליו ובקשו על כתר התורה ושאלו ממנו חכמה ובינה, דעת
ו
תבונה, לדעת חסד וגבורה אשר לו ותפארתו ונצח הודו,
ויתן בליבנו להבין
יסודמלכותו, וישלח לנו שפע ברכה והצלחה, ויגל ויאר עיננו בתורתו ויטהר ליבנו לעבדו באמת.
 
לכו אחים שמעו לי, מי האיש החפץ חיים, ישקוד על לימוד תורת הסוד, ויאיר בזוהר
נשמתו, ויאכל מפרי עץ חיים, ועץ החיים בתוך הגן, ויבוא דודי לגנו, ויאכל פרי מגדיו,
וישמח בבניו העמלים לדעת אותו ביראה ובאהבה, בצניעות וענוה.
 
וככל שישקוד האדם על לימוד התורה ובחכמה, בספרי המוסר והקבלה, כך תרבה
חכמתו ויראת חטאו, ודבקותו בה' יתברך, וכך ישלים בשלמות מדותיו, ואט לפי כוחו והתחזקותו יהיה שותף בגאולת ישראל.
 
וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.
אין עוד. ותרבה לנהוד בעשותך ובהשתדלות רבה תנהג כפי אשר אתה לומד ותקיים
ממש את הנאמר,לשמור לעשות ולקיים.
 
ותעמוד לנו ולכל ישראל אחינו, זכות המקובלים הקדושים האלוקיים עירין קדישין,
 בוצינא קדישא, רשב"י הקדוש, זיע"א האר"י הקדוש זיע"א והרש"ש הקדוש זיע"א, זכר צדיקים לברכה ולחיי העולם הבא.והחוט המשולש לא במהרה ינתק, כי כידוע לנו
 הרמז כי תורתם ניתנה למשה בסיני.
 
ורמוזים שמותיהם של שלשת עמודי העולם אלה בפסוק שנאמר בתורה על משה רבינו הרעיא מהימנא ע"ה: "עלית למרום שבית ש-ב-י. ר"ת ש,ב,י", ר"ת ש,ב,י =שמעון
בר יוחאי = רשב"י, יצחק בן שלמה = האר"י, שלום בן יצחק= הרש"ש,
והם כולם קדושים.
 
והרש"ש הקדוש, יתפלל עלינו ועל ישראל אחינו, לגאולה שלימה, ואשר על שמו הקמנו
את ביה"כ וביהמ"ד אור הרש"ש, מקום בו לא חדלה תורה ב"ה, ברב עם מזה ארבע
שנים, ואף זכינו בעזרת ה' וישועתו לכתוב ספר תורה מפואר ומהודר תכלית ההידור לכבוד נשמתו זלה"ה, ונמשיך בדרך זו ובע"ה נעשה ונצליח.
 
ומכח השקידה והלימוד בחכמת הקבלה והזוה"ק, ניזכה ליראת חטא ויראת שמים
ברוחניות ובגשמיות, ולא נכלם ולא ניכשל לעולם ועד, וה' הטוב, אשר דרכו אך להטיב, ברחמיו יוסיף לנו כ"ח לעשות חייל.
 
ונמשיך בהרבצת תורה ברבים ונביא לידיעת אחינו את אשר יהיה עמו באחריתו ובכך נזכה את הרבים, ונשוב ונשיב בתשובה, ונחזק הלבבות ונקרב אחינו לאבינו שבשמים,
ונעשה נ"ר לפניו יתברך.
 
 ונשקוד על תורת הזוה"ק והקבלה ונמצא ח"ן וחסד לתיקון מידותינו, ללא פרסום וללא
גאווה ח"ו, בשקט ביראה ובהכנעה רבה, וגם את אלה הרחוקים מן הדרך, נקרבם, אט
אט בשיעור התורה והחיזוק לדרך ה' לאהבתו ויראתו, ויקבלו עליהם עול מלכות שמים.
 
ואני הדל, בחמלת ה' עלי, הביאני להסתופף בצילו, ןאוסיף כפי כוחי ופועל ידי ירצה,
להגדיל תורה ולהאדירה, ויהי רצון שיהיו כל מעשינו לשם
[*1]  שמים, ונעשה רק לשמו ולכבודו, לעשות נחת רוח לפניו יתברך.
 
ומי יתן, ולו אדם אחד מהקוראים חיבור זה אשר יזכה להארה ולפתיחת עיניים, ויקבל
 על עצמו לקרוא זוה"ק והתיקונים, ולימוד חכמת הקבלה מכתבי האר"י ז"ל והרש"ש הקדוש זיע"א, אפילו גריסא בעלמא, והיה זה שכרי.
 
וסוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור
 כי זה כל האדם.!
 
 
לכבוד ה', התורה ולומדיה ולזיכוי הרבים
באהבה אחוה שלום וריעות
ע"ה רפאל בר-שם


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...